בפרשתנו מופיעה ברית נוספת שנכרתה בין הקב"ה ובין ישראל, כפי שנאמר: "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ... לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו" וגו' (דברים כט, ט).

והדבר צריך עיון, מדוע היה צורך בכריתת ברית נוספת, והלא הקב"ה כרת ברית עם ישראל במעמד הר סיני, כפי שנאמר: "ויקח משה את הדם ויזרק על העם, ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם" (שמות כד, ח), וכן נכרתה ברית שניה בפרשת כי תבוא, כמו שנאמר: "אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב" (דברים כח, סט). וא"כ, מה נתוסף בברית הזאת בפרשתינו יותר מאשר שתי הבריתות הקודמות?

כותב האור החיים הקדוש (דברים כט, יא):

ונראה כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם בערבות זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חבירו לבל יעבור פי ה', ויהיו נתפסים זה בעד זה ... ואין זה הברית שאמר בסוף פרשת [כי] תבוא, כי אותו ברית הוא על עצמן, וזה שיתחייב כל אחד על אחיהו העברי, כפי היכולת שביד כל אחד.

הרי מבואר, כי הברית בפרשת נצבים נכרתה לחדש את ענין הערבות, שלא רק שכל אחד יהיה אחראי על עצמו, אלא שיהיה אחראי על הכלל כולו. וזהו לשון המדרש: "אתם נצבים היום כלכם – ערבים זה בזה. אפילו צדיק אחד ביניכם – כולכם עומדים בזכותו. ולא אתם בלבד, אלא אפילו צדיק אחד ביניכם – כל העולם כולו בזכותו עומד, שנא' 'וצדיק יסוד עולם'" (תנחומא א'). לומר לך, שדין הערבות לא רק יוצר חיובים אלא גם זכויות, ומה שעושה אחד זה כאילו כולם עשו. מעשה טוב של הזולת נזקף לזכותי וכן ח"ו להיפך, והכלל כולו נחשב כגוף אחד.

ועל דרך זה אמרו חז"ל (ויקרא רבה פרשה ד'):

תני חזקיה: "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ, יז). למה נמשלו ישראל לשה? מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל אבריו מרגישים, כך הם ישראל, אחד מהם חוטא וכולם מרגישים.

"האיש אחד יחטא" (במדבר טז, כב). תני רשב"י: משל לבני אדם שהיו יושבים בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: מה אתה עושה? אמר להם: מה איכפת לכם, לא תחתי אני קודח? אמרו לו: שהמים עולים ומציפין עלינו את הספינה.

הרי שמעשה לא טוב שעושה אדם אחד משפיע על כל הכלל כולו, זוהי הערבות ההדדית. לכן, אומר "הכלי יקר", מופיע הפסוק בלשון יחיד: "לעברך בברית ה' אלוקיך" (דברים כט, יא), כי עיקר הברית היא מצד הערבות שיהיו כל ישראל כאיש אחד.

ולכן מלבד הברית שנכרתה בסיני – שהיא הקשר עם הקב"ה, ובנוסף לברית בפר' כי תבא – על היותנו אומה מאוחדת כאגודה אחת "כנסת ישראל", נוספה הברית השלישית בפרשתנו שהיא ברית הערבות, "שכל ישראל ערבים זה לזה".

בעמדינו לפני ראש השנה, צריכים אנו לדעת שזהו המפתח לצאת זכאים בדין, כפי שמבוא בירושלמי (ר"ה א, ג):

בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו, שאינו יודע היאך יוצא דינו. אבל ישראל אינם כן, לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחים זקנם ואוכלים ושותים ושמחים, יודעים שהקב"ה עושה להם ניסים.

ונשאלת השאלה כיצד הם בטוחים שיצאו זכאים בדין והלא שלשה ספרים נפתחים וכו'?

אלא, אומר הסבא מקלם, ישנם שני דינים בר"ה: דין על כלל ישראל ודין על כל אחד ואחד מישראל באופן פרטי. מה שאנו בטוחים שנצא זכאים בדין זה בדין הכללי, כי כלל ישראל ודאי זכאים. לכן צריך האדם בימים אלה להצטרף אל הכלל ולעשות דברים למען הכלל כדי לצאת זכאי בדין. זוהי הברית של פרשתינו: "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם". כאשר אתם "כולכם" – יחד, אתם "לפני ה"' – קיימים לעולם!

במהרה בימינו אמן.

(פורסם בענבי הכרם # פרשת נצבים)