פרשתנו עוסקת במצות "ספירת העומר", תקופה בה אנו נמצאים, וע"כ נאמר  כמה דברים מענינא דיומא. במדרש רבה בפרשתינו (כח:ה) כתוב:

אמר ר' אבין ור' נחמיה ... לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך  שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את הארץ כנען. הה"ד (בראשית יז:ח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך"- - ע"מ "ואתה את בריתי תשמור". ואיזה? זה מצות העומר.

והדברים טעונים הסבר: כיצד מצות העומר היא זו אשר על ידה זכה אברהם  לירושת הארץ? מהי סגולתה של מצוה זו שיש בה את הכוח להנחיל לעם  ישראל את ארץ ישראל? 

להבנת העניין נתבונן בתיאור מצות העומר בדברי המדרש (ויק"ר כח:א): 

א"ר ינאי: בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא אחת של בשר מן השוק – כמה יגיעות הוא יגע, כמה צער הוא מצטער עד שבישלה. והבריות ישנים על מטותיהן והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומגדל צמחים ומדשן את הפרות ואין נותנים לו אלא שכר העומר. הה"ד "והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן".

מדברי המדרש משתמע כי מצות העומר היא, כביכול, תשלום שאנו משלמים להקב"ה על החסד שהוא עושה עמנו -- "ואין נותנים לו אלא שכר העומר".  מה משמעות הדברים?

המהר"ל בספרו "אור חדש" מבאר: מציאות ה' בבריאה מופיעה או בצורה של  ניסים גלויים או בצורה נסתרת. כאשר עם ישראל זכה לניסים גלויים,  כיציאת מצרים וקריעת ים סוף, האמונה בהקב"ה היתה מוחלטת, שנא'  "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". אך עבודת ה' היותר גדולה היא להאמין שיש  מציאות ה' בתוך מהלך הטבע, וכפי שמאריך בזה הרמב"ן בסוף פר' בא,  "כי הניסים הגלויים מטרתם לגלות שישנם נסים נסתרים ועיקר האמונה  היא בנסים הנסתרים", עיי"ש.

במצוות העומר באה לידי ביטוי באופן מיוחד אותה מציאות של ניסי  הקב"ה בטבע כפי המתואר בדברי המדרש, שהקב"ה משיב רוחות ומוריד  גשמים וכו'- - והשאלה היא האם האדם שם לב לתופעה הזאת כאשר הוא  יושב על מיטתו בלא לעשות שום דבר והקב"ה מגדל את הצמחים. האם זה  דבר מובן מאליו שכך צריך להיות או שהאדם רואה בזה נס ורואה כאן איך  הקב"ה מנהיג את העולם בתוך הטבע?

התשובה היא כאשר עם ישראל הולך ומקיים את מצות העומר הרי הוא מגלה  בכך שהוא מכיר טובה להקב"ה על נסי הטבע שהוא עושה עמנו, הגם  שהמציאות היא נסתרת מעינינו. וזהו בעצם הפירוש בדברי המדרש של "שכר  העומר"- - שכר במובן של הכרת הטוב והודאה להקב"ה על "ניסיך שבכל  יום עמנו".

ע"פ דברי המהר"ל הנ"ל נוכל גם להבין את דברי המדרש אשר פתחנו בהם  המקשר את ירושת הארץ במצות העומר.

ההבדל בין דור המדבר לדור באי הארץ הוא שבדור המדבר עם ישראל חי  ע"פ ניסים גלויים -- "שמלתך לא בלתה מעליך", לוו אותם הבאר והמן  וענני הכבוד. משא"כ כאשר עם ישראל נכנס לארץ ישראל כאן נשתנתה  ההנהגה ונכנסו להנהגה נסתרת של הקב"ה בעולם הטבע, כפי שמסבירים  המפרשים את אי-רצונם של המרגלים להיכנס לא"י כי פחדו משינוי ההנהגה  של דור המדבר, ששם היתה הנהגה ניסית ושמא עם ישראל לא יוכל לעמוד  בהנהגה החדשה של א"י.

"מצות העומר" מבטאת באופן מיוחד את המציאות החדשה של ארץ ישראל  שהיא הביטוי של הנהגת ה' בעולם הטבע. ולכן מובנים דברי המדרש  שבזכות המצוה הזאת זכה אברהם לירש את הארץ, כי מי שיש לו את הכח של הכרת הטוב בהנהגת ה' הנסתרת בעולם הטבע יש לו זכות על ארץ ישראל.

ולא לחינם זוהי המצווה הראשונה שעם ישראל קיים בכניסתם לארץ, כי  במצוה זו, כפי שהסביר המהר"ל, באה לידי ביטוי באופן מיוחד הבחינה  של ארץ ישראל.

בימים אלה של הספירה עלינו להחדיר בלבנו את האמונה שכל מציאות מהלך  חיינו מונהגים בהשגחה פרטית ובמיוחד המאורעות המתפתחות בארץ ישראל  בתקופה זו של "עקבתא דמשיחתא", ונזכה לבנין ביהמ"ק שנוכל לחזור  ולקיים את קרבן העומר כהלכתו, אכי"ר.