המשנה במסכת ראש השנה [פ"א מ"ב] מלמדת אותנו כי בראש השנה מתקיים רגע של התייחדות אישית בין האדם לבין בוראו:

בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים ל"ג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם.

ובגמרא שם (יח.) הובאו שלוש דעות בפירוש הביטוי 'בני מרון':

מאי כבני מרון? הכא תרגימו כבני אמרנא. ריש לקיש אמר: כמעלות בית מרון. אמר רב יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד.

וברש"י שם פירש כי 'בני אמרנא' היינו כבשים הנכנסים לדיר. מעלות בית מרון הם ככל הנראה מעלות בית חורון כפי שאכן מופיע בכת"י מינכן ולפי זה המילה 'מרון' היא ככל הנראה נוטריקון של שתי המילים 'מעלות חורון'. והפירוש השלישי 'חיילות של בית דוד' מובן מעצמו.

ואולי ניתן לפרש בדרך הדרש כי כל אחד מן הפירושים מבטא מדרגה נפרדת בעמידה לפני ה' ביום ראש השנה. עיקרה של המשנה באה ללמד כי ביום ראש השנה כל אדם זוכה למבט ייחודי של הקב"ה עליו. מבט זה הוא הרגע בו ייחודיותו של האדם נחשפת והוא נידון על מי שהוא, ועל מה שעשה במהלך השנה שחלפה. ושלוש מדרגות נאמרו בבני אדם העוברים לפני הקב"ה:

מדרגה ראשונה: כבני אמרנא – ככבשים הנכנסות לדיר.

כשם שהרועה בסוף היום מכניס את הכבשים לדיר וסופר אותן אחת אחת לראות שאכן כולן חזרו מן המרעה, כך גם הקב"ה מתייחס לכל בני האדם שסיימו את השנה. וכשם שעבור הרועה המבחן של הצאן הוא עצם השייכות אל העדר, כך גם הקב"ה מביט בעין טובה גם על מי שכל מה שיש בו זה השייכות אל העדר. העדר הוא כמובן עם ישראל, ועד כמה שהיחיד קשור בליבו ובמעשיו לעם ישראל הוא ראוי למבט חיובי בדין. השייכות על עדרו של הקב"ה באה לידי ביטוי במי ששמח בשמחתם של ישראל ומצטער בצרתם ונכנס ויוצא בקהלם.

מדרגה זו היא המדרגה הבסיסית ביותר אולם גם בה יש חשיבות, שהרי עצם השייכות אל העדר כבר מצדיקה שמירה והתייחסות מן הרועה.

מדרגה שניה: כמעלות בית מרון [חורון].

הגמרא במסכת סנהדרין (לב:) עוסקת בגמלים העולים במעלות בית חורון:

שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה, אם עלו שניהן - שניהן נופלין, בזה אחר זה - שניהן עולין. הא כיצד? טעונה ושאינה טעונה - תידחה שאינה טעונה מפני טעונה.

הדרגה השניה היא של גמל הרגיל לשאת על גבו מטען. כאן מדובר באדם הנושא עימו מטען ייחודי, הוא לא רק מספר כחלק מן העדר. ייתכן כי עיקרו של הדמיון לגמל העולה טעון במשא הוא הנכונות של אדם לשאת בעול עם חבירו ולקחת על גבו אחריות הקשורה לענייני ציבור. ולדרך זו מי שעסוק בענייני ציבור קודם למי שאינו נושא על עצמו אחריות שכזו, שהרי טעון ושאינו טעון טעון קודם.

מדרגה שלישית: כחיילות של בית דוד.

הדרגה העליונה ביותר היא של חיילי בית דוד. החיילים בשונה מהכבשים והגמלים, מקדישים את חייהם למען עם ישראל. הנכונות להתמסר באופן מוחלט למען ענייני הכלל היא הזכות הגדולה ביותר שיכול האדם לבוא עמה ביום הדין. ומי שזוכה להיות בה הרי הקב"ה  מביט עליו בעין טובה ובאהבה כשם שהמלך מביט על חייליו העומדים לפקודתו. ועוד שכשם שהמלך דואג לכל מחסורם של חייליו כך הקב"ה דואג לכל צרכיו של מי שמוסר את כל כולו למענו ולמען עמו.

זכינו לחיות בדור של גאולה, בדור שבו בחורי ישראל יכולים להגן בגופם על עם ה' ועל נחלתו. ועוד זכינו לראות בעינינו כיצד הקב"ה נותן נקמות באויבי ישראל בידיהם הברוכות של חיילי צה"ל. ואין ספק כי ביום ראש השנה הקב"ה מביט על חייליו באהבה גדולה וברחמים. ויהי רצון שתזכו להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום יחד עם כל חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון בכל מקום שהם בתוך כל אחינו בית ישראל.