סיבת מותם הטראגי של נדב ואביהוא מפורשת בתורה: "ויקחו בני אהרן איש מחתתו ויתנו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם". אפשר לתמוה על חומרת הדין ועל עוצמת הענישה, אבל המעשה די ברור ומפורש. והנה, למרות הכל, מוצאים אנו בדברי חז"ל למעלה מעשרה (!) הסברים שונים לסיבת מותם של בני אהרן. בין היתר הם מואשמים בכניסה לקודש מחוסרי בגדים, שתויי יין, פרועי ראש, לא נשאו נשים, הורו הלכה בפני רבם ועוד. אי אפשר שלא לחוש את תחושת ה"עליהום" שכביכול מתבצע כנגד בני אהרן, ויש להבין מה ראו חכמים על ככה ומה הגיע אליהם, מדוע לא הסתפקו חז"ל בחטא המפורש בכתוב?

יש לומר שחז"ל ראו במילים "אשר לא צוה אותם" רמז עבה לתפיסה מחשבתית בעייתית בהתנהלותם של שני קדושים אלו, ועלינו להפנים את הטעות המרה הטמונה בה, והיא זו שהובילה להתנהגויות שונות שעליהן מדברים חז"ל.

מתוך התבוננות על החטאים המובאים בחז"ל ניתן למצוא קו אחד החורז את כולם. בני אהרן רצו לפרוץ את המסגרתיות. בל נטעה, הם אהבו את ה' אהבה עצומה שאין כמותה ורצו לעבוד אותו כרצונם ללא גבולות וכללים. הם ניגפו לפני ה'. מחשבה כזו מובילה לחורבן ולאבדן הדרך בעבודת השם.

ריה"ל בספר הכוזרי עוסק בתופעה זו וממשיל על כך את משל הכסיל והתרופות. אדם שנכנס לבית מרקחת והוא באמת רוצה לעזור, רוקח תרופות ושיקויים שונים וגורם למיתת הלקוחות, מתוך רצון עז לעזור...

גם חטא העגל, שעליו קראנו לפני כחודש, הוסבר ע"י ריה"ל בדרך דומה וזה מוביל אותנו ל"פרשת פרה" שאותה קראנו בשבת החולפת. פרה אדומה מהווה סמל לעבודת השם מתוך אמון מלא, מתוך הזדהות עמוקה עם דבר ה', גם אם לא מבינים את הפרטים עד תומם. לא בכדי אמרו חז"ל על מעשה הפרה "תבא האֵם ותקנח צואת בנה". יש בה בפרה אדומה מימד של תיקון לחטא העגל, ובזיקה לפרשתנו גם למעשיהם של נדב ואביהוא.

המאמין בה' ורוצה לעבדו עפ"י הבנתו ורצונו בלבד, סוטה מדרך העבודה ומפסיד את הדבקות האמיתית.

יש כר נרחב בתוך המסגרת לביטוי האישי והמיוחד של כל אחד ואחד, כאשר הרעיון המנחה הוא "לעשות רצונך כרצונך" ולא חלילה לשעבד את רצונו לרצוננו. כשאדם מנסה לסגל לעצמו עבודת השם מחוץ למערכת ההלכתית המסורה לנו מדורי דורות, הוא בעצם מחפש סיפוק נפשי ומבקש תחושת התעלות והרגשה נעימה, זו אינה עבודת השם אלא עבודת עצמו.

שנזכה בע"ה לעבוד את השם כפי שהוא באמת רוצה ולא לשעבד את רצונו לרצוננו.  שבת שלום.