פעמיים ירד משה רבינו מן ההר ובידיו הלוחות, אבל יש הבדל גדול בין שני הלוחות. הלוחות הראשונים היו כולם מעשי ה', הן הלוחות עצמם והן הכתב הכתוב בהם, כפי שנאמר: "והלוחות מעשה אלהים המה, והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות". לעומת זאת הלוחות האחרונים נעשו על ידי משה, ורק המכתב היה מאת ה', כפי שנאמר: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת".

מסתבר לומר שהלוחות מיצגים את המציאות של בני ישראל עצמם, שהרי הגמ' במסכת שבת דף קה עמ' ב' אומרת שכל יהודי נמשל לספר תורה, ולכן העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, הא למה זה דומה לספר תורה שנשרף. והדמיון הוא, שגופו של האדם נמשל לקלף ולגויל שעליהם כותבים את האותיות ואת התוכן, ונשמתו נמשלה לתוכן דברי התורה הכתובים על הקלף.

ובשעה שעמדו ישראל בהר סיני והקדימו נעשה לנשמע התעלו למדרגה כל כך גבוהה שהגוף הגשמי שלהם נזדכך עד שהיו כמלאכים. ועל כך דורשת הגמ' במס' ע"ז דף ה עמ' א' "תניא ר' יוסי אומר לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהם, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם, חיבלתם מעשיכם -  אכן כאדם תמותון". ולמה לא שלט בהם המוות, מפני שהמוות שולט בגוף הגשמי והחומרי, ובאותה השעה נזדכך גופם למדרגה רוחנית כמלאכים שאין המוות שולט בהם, כמו אליהו בשעתו.

משום כך, במעמד הר סיני שגם גופם נתקדש הרי גם הלוחות עצמם היו מעשה אלהים קדש קדשים. אבל כשחטאו בעגל וירדו מאותה מעלה, וחזר גופם להיות גשמי וחומרי אלא שיש בקירבם נשמה אלהית קדושה, הרי שהלוחות עצמם המה מעשי ידי אדם, ורק המכתב נשאר מכתב אלהים חרות על הלוחות.

והוסיף בעל האבני נזר, שיש בדבר רמז נוסף, שהרי יציאת מצרים היתה בתהליך אלהי באיתערותא דלעילא. וכך המשיך התהליך עד הר סיני, שהגיעו למדרגה מלאכית והקדימו נעשה לנשמע, כל זה היה בכח אלהי שהעלה אותם לגבהי מרומים. כל זה בא לידי ביטוי בלוחות שגם הלוחות עצמם היו מעשה אלהים, הכל בכח עליון.

אבל הדרגה הזו לא החזיקה מעמד, מכיון שהאדם צריך להשיג את מדרגותיו בכוחות עצמו ובעמל ויגיעה מצידו. וכאן למדנו שמה שהאדם מקבל במתנה משמים זה לא מה שיחזיק מעמד אצלו, אלא מה שהוא יעמול ויקנה בעמלו וביגיעו. אמנם כאשר האדם משקיע ומתאמץ תבוא ההארה האלהית ותחול על מעשה ידיו ובכוחות משותפים יעלה ויתרומם למדרגתו. לכן היה הציווי למשה שיפסול בעצמו את הלוחות, לרמז לכל אדם שעליו לפסול ולבנות לעצמו את דרכו, ואז מובטחת לו המתנה האלהית. וזה דבר ה' לכל אדם ואדם: אם תפסול לך, אז וכתבתי על הלוחות.