לאחר שתי פרשות בהם ליונו את אברהם אבינו בתמצית מן המאורעות המרכזיים בחייו, אנו חולפים בפרשתנו על פני ארבעים שנותיו האחרונות שבחיי אבי אומתנו, ונפרדים מדמותו. אלא שאם נעצור לרגע להתבונן וננסה להשוות בין הפרשות הללו, נגלה דבר מפתיע.

המאורעות המתוארים בפרשות הקודמות הם בעלי חשיבות מרכזית עצומה [– העליה לארץ, נסיון הרעב בירידה למצרים, הנסים שענשו בה והעושר בו זכה אברהם, הפרידה מלוט והקרב הגדול ארבעת המלכים למען הצלתו, ברית בין הבתרים, מצות המילה, בשורת הבן והפיכת סדום, שרה ובאלימלך, הולדת יצחק, גירוש ישמעאל, הברית עם אבימלך ונסיון העקידה]. לעומת זאת, בפרשתנו אנו עוסקים בהרחבה רבה בשתי פרשיות שוליות לכאורה, שהיה די לתמצת אותן בפסוק אחד או שניים – קבורת שרה ונישואי יצחק. לפני פטירתו של אברהם מוסיפה התורה ומספרת לנו מעשה שלישי של אברהם אבינו, אשר נתן לבני הפילגשים מתנות ושילחם אל ארץ קדם. מדוע אלו שלושת המעשים אותם בוחרת התורה להדגיש מתוך פועלו הרב של אברהם אבינו בארבעים שנותיו האחרונות?

גם התנהלותו של אברהם אבינו בשלושת המעשים אומרת דרשני. מדוע מתעקש אברהם לקנות את מערת המכפלה בכסף מלא? מדוע חשוב לתורה לספר את המעשה במתנות שנתן לבני הפילגשים? ומעל הכל – מדוע אברהם אבינו מצווה את עבדו שלא לקחת אשה לבנו מבנות כנען, וכי בנות ארם נהרים עובדי האלילים טובות מהן? לא זו בלבד, אלא שעוד לפני ששאברהם אבינו מצווה את עבדו מה כן לעשות, הוא פותח ומשביע אותו שלא יקח אשה לבנו מבנות הכנעני. בהמשך הוא עומד על כך שיצחק לא יצא בשום אופן מן הארץ, גם אם השידוך יהיה מותנה בכך.

נראה שמלבד המסרים השזורים בתוך פרטי הסיפורים הללו, ישנו מסר גדול אותו נוכל לקבל מן הראיה הכללית של פרשתנו, ומן החוט המקשר את אותן שלוש פרשיות.

כדי להגיע לעומק הענין, ניזכר תחילה בחתימת הפרשה הקודמת, בפרשת נסיון העקידה. פרשיה זו פותחת בפסוק: "אחר הדברים האלה, והאלהים נסה את אברהם". תיאור הזמן 'אחר הדברים האלה', המיותר לכאורה, מורה על קשר ישיר בין העקידה לבין מה שהתרחש לפניה. את משמעות קישור הדברים ביאר הרשב"ם שם:

"כל מקום שנא' אחר הדברים האלה מחובר על הפרשה שלמעלה... אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הק' על זאת, שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והק' ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן 'והאלהים נסה את אברהם' – קינתרו וציערו... כלומר: נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך. וכן מצאתי אחרי כן במדרש...".

לדברי הרשב"ם, שגה אברהם אבינו בכריתת הברית עם מלך גרר, וב'ויתורו' על חבל עזה, אף שהיה זה ויותור זמניף ובעת שכיבוש והתיישבות באותו השטח ממילא לא נראו רלוונטיים בזמן הקרוב.

אולם שטח זה הינו חלק מארץ ישראל. ארץ ישראל אינה קנין חומרי בלבד, אלא ארץ הקודש, ומיועדת היא לשמש את האומה אותה נבחר אברהם להקים, כדי לקדש את עולם החומר כולו. על כן, וויתור על אמצעי קדוש והכרחי זה, שקול כויתור על חיבור העולם הזה עם עולם הקדושה וניתוק ביניהם. אם כך, מה צורך יש לך בבן שיחיה חיי אנוש עלי אדמות? העלהו לעולה כליל לה', בקרבת אלוקים שלימה.

אברהם אבינו הבין היטב את המסר. "בא וראה דרך הצדיקים, במה שהם סורחים הם מתקנים" (שמות רבה כג, ג). אברהם אבינו עושה תשובת המשקל שלימה, ולכן מיד לאחר העקידה אף שיכול הוא לקבור את שרה בחינם, הוא עומד על כך שישלם ויקבל בבעלות ברורה ומוחלטת את חלקת האדמה, "להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות" (ראב"ע שם).

זוהי גם נקודת הכובד של המעשה השני, בחיפוש האשה ליצחק. הדבר החשוב מכל בסיפור זה הוא קניין ארץ ישראל. על כן בראש ובראשונה מצוה אברהם אבינו את העבד שלא לקחת אשה מבנות הכנעני, מה שגורם ליצר קשרי משפחה ובעצם לברית נוספת עם משפחה ממשפחות הכנעני היושב בארץ. על כן חובה להביא ליצחק אשה דווקא שלא מארץ ישראל, ובכל מקרה אין להוציא את יצחק מן הארץ.

לזה מכוון גם המעשה השלישי, בניתנת המתנות ושילוח בני הפילגשים "קדמה אל ארץ קדם", למען לא תהיה להם טענה כלשהי ולא יעמדו לשטן בדרכו של יצחק וזרעו בירושת הארץ, ובהקמת עם ה' עליה.

יהי רצון שנשכיל אף אנו ללמוד מדרכי אבותינו וללמוד מטעויות העבר, לתקן אותם בתיקון שלם, ולזכות במהרה שייגלה כבוד מלכות שמים עלינו, ויופיע דרכנו לעולם כולו.