צווי מיוחד אנו מצווים בפרשתנו 'ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל'- מה פירוש ונקדשתי בתוך בני ישראל- רבותינו למדו מכאן מצות עשה שנקדש שמו  בזה שנהרג ולא נעבור על שלשת העבירות החמורות ובכך יתקדש שם ה' בעולם. ועוד  למדו מכאן כי דבר שבקדושה נאמר דווקא בתוך  עשרה מישראל.

על דרך הפשט ניתן  להציע פירוש אחר ולראות קשר ומעין מסגרת בין תחילת פרשת קדושים בה הצווי הוא לכל עדת בני ישראל 'קדושים תהיו' לבין הציווי בפרשת אמור 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'. בשני המקומות אנחנו מוצאים צווי על קדושה ובשניהם הדבר מתקשר  לכל עם ישראל. על מנת להבין את הקשר ביניהם נעיין בפרוש של הצווי 'קדושים תהיו'-

ואיך דבר  זה  נוגע לכל עדת בני ישראל-

פירושים שונים ניתנו לצווי זה, רש"י פירש שקדושה מתבטאת בפרישות מן העריות  'שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה' ,

הרמב"ן רואה בצווי זה צו כללי שמצפה מהאדם לקדש עצמו במותר לו, שלא יהיה האדם נבל ברשות התורה.

 הסבר שלישי לצו הזה כתב רבי שמעון שקאפ בהקדמה לשערי  יושר, רבי שמעון מסביר כי הציווי קדושים תהיו מנומק ב'כי קדוש אני'- הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב עם הנבראים כך ככל שהאדם עושה יותר למען הכלל כך הוא יותר קדוש כך הוא יותר נדמה לבורא ובלשונו של ה'שערי יושר'-

'לכן נלענ"ד, שבמצווה זו כלול כל יסוד ושורש מגמת תכלית חיינו, שיהיו כל עבודתנו ועמלנו תמיד מוקדשים לטובת הכלל, שלא נשתמש בשום מעשה ותנועה, הנאה ותענוג שלא יהיה בזה איזה ענין לטובת זולתנו, וכמובן בכל הקדשות שהוא התייחדות למטרה נכבדה. והנה כשהאדם מישר הליכותיו ושואף שתמיד יהיו דרכי חייו מוקדשים להכלל, אז כל מה שעושה גם לעצמו להבראת גופו ונפשו הוא מתייחס ג"כ אל מצות קדושה, שעי"ז יטיב גם לרבים, שבטובתו לעצמו הוא מטיב עם הרבים הצריכים לו'

וכך כותב הרב קוק בשמונה קבצים, ככל שהאדם הוא יותר כללי כך הוא יותר גדול ועליון

'האדם צריך להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות, הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ לייסורים גשמיים ורוחניים, המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו, ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכול, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו ככה תגדל שמחתו, וככה יזכה יותר להארת האור האלהי'

אני רוצה להציע  פירוש  נוסף לצווי קדושים תהיו הפרשה פותחת  דבר אל כל בני ישראל קדושים תהיו-  לקורא הרגיל נראה שהקדוש הוא  הנזיר, הפרוש המתבודד אבל כאן הציווי הוא הוא לכולם בהדגשה על כל עדת בני ישראל.

אני מציע לקרא את הפרשה כך 'קדושים תהיו' זה הכלל( כעין נקודתיים) ולאחר מכן מגיע הפירוט של כל המצוות היום יומיות זו הדרך של התורה להיות קדוש.  אם אתה רוצה להיות באמת קדוש אין צורך בתעניות וסיגופים- זה לקיים את משפטי וחוקי התורה- הפרשה מדברת על כבוד לזקן על לשון הרע,  על ואהבת לרעך כמוך- בעיני היהדות זו קדושה אמיתית.

סיפור ידוע מספר   על  החפץ חיים שנצפה פעם רץ ברחובות  ראדין בשעת לילה מאוחרת  בגיל מופלג וכששאלו אותו מה קרה הוא אמר נזכרתי שעבד אצלי מישהו לתקן את הנזילה בגג ולא שילמתי לו וחייבים לשלם בזמן-  לא תלין שכר שכיר - זו קדושה.

ייתכן שכאן בפרשת אמור יש רובד נוסף שבט הכהונה שהם קדושי עליון מצווים במצוות יתרות מחמת קדושתם ולאחר כל מצוות הקדושה הן של כלל ישראל והן של שבט הכהונה - באה התורה ומסכמת שאת הקדושה ניתן להשיג רק 'בתוך בני ישראל' קדושה נמדדת דווקא בהשתלבות נכונה בחברה במעשים של היום יום בתוך עם ישראל ולא בפרישה ממנו. גם הכוהנים על אף שהם קדושים ומרוממים מעם מטרת הקדושה שלהם  היא להביא אותם לקדש את בני ישראל דווקא ע"י החיבור לכלל.

השבוע נחגוג  את יום העצמאות וביום זה אנחנו כל כך שמחים על המתנה הגדולה שקיבלנו מריבונו של עולם אך תמיד עלינו לזכור גם את חובותינו,  שתפקידנו הוא למלא  את המדינה בקדושה ,זו אמורה להיות מדינה מוסרית עם חברה קדושה שדואגת לחלשים ,שאנשים חיים בה ביושר - שתהיה אור לגויים לא בתחום ההייטק והטכנולוגיה בלבד אלא גם ובעיקר מבחינה מוסרית מבחינה דתית  כי זוהי הקדושה אמיתית, והדבר מתבטא בכל פרט ופרט בפעולות היום יומיות. 'ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש'.

אולי זו הסיבה שיש  בפרשת קדושים  פתיחה מיוחדת ושונה משאר מקומות  'אל כל עדת בני ישראל'- הקדושה נמצאת דווקא בכלל החברה , התורה מצווה על המצוות החברתיות ומצווה את כולם יחד לנהוג כך ורק אז מגיעים לקדושה אמיתית בתוך כל עדת בני ישראל.