ג€‹

בפרשת השבוע שלנו, בשולי מעשה נדב ואביהוא מספרת התורה בקצרה על מחלוקתם של משה ואהרן בדיני אכילת בשר החטאת באנינות. כאשר שומע משה רבנו שאהרן ובניו שרפו את שעיר החטאת במקום לאכלו, קוצף משה על אלעזר ואיתמר בני אהרן הנותרים, ופונה אליהם בדברי תוכחה: "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש?". מי שמשיב למשה אינו אלעזר או איתמר, אלא אהרן עצמו המבאר לו את טעמו שלא הותרה אכילת הקרבן באנינות בחטאת זו (ונחלקו חז"ל באיזו חטאת מדובר ומה היו טעמיהם של משה ואהרן). ומסיימת התורה שלכששמע משה תשובה זו – 'וייטב בעיניו'.

ונראה דכמה הלכתא גבירתא איכא למשמע מאותה פרשיה קטנת הכמות ורבת האיכות, בדיני התוכחה הרצויה והנכונה:

א.ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ האחראי על מעשה קרבנות אלו היה אהרן, ולא בניו. אם כן, תוכחתו של משה היתה אמורה להיות מופנית כלפי אהרן ולא כלפי בניו. ומדוע הוכיח משה דווקא את הבנים? ביאר רש"י שם שמשה עשה כן מפני כבודו של אהרן.

ונראה להוסיף בזה, שלא די שאת התוכחה הפנה משה רק לבנים ולא לאהרן, אלא אף הכעס שעלה בלבו – עלה רק כנגד הבנים. ורואים אנו את מידותיו הנעלות של משה רבנו ושליטתו ברגשותיו, שלא היה עולה בדעתו לכעוס על אהרן אחיו הגדול שבכבודו הוא חייב.

ב.ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ משה רבנו מוכיח את אלעזר ואיתמר 'לאמור', וביארו חז"ל שביקש שישיבוהו דבר. הרי שלא הסתפק להודיע להם את קלקול מעשיהם לפיד עתו, אלא ביקש לשמוע את טעמם ונימוקם, ולא בטח בצדקת טענותיו.

ג.ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ אלעזר ואיתמר למרות שאליהם הופנתה הטענה, ומן הסתם שמעו מאהרן אביהם מהו הטעם שמצוה לשרו את הקרבן, שתקו ולא השיבוהו לפני אהרן אביהם.

ד.ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ ֲ לאחר ששומע משה את טעמם אין הוא מתווכח, אלא מודה הוא ולא בוש.

דברים אלו נובעים כולם משורש אחד. כאשר אדם נתקף זעם ומכלה את זעמו בתוכחה 'מהבטן' – אזי אין הוא שולט על מקום ואופן הוצאת זעמו שיעשה כראוי, אין הוא מוכן לשמוע שום תשובה או תירוץ, ובוודאי שאינו ממהר להודות בטעותו. אך תוכחת משה לאחייניו-תלמידיו נבעה מאהבתו הרבה והאמיתית כלפיהם ומדאגתו הכנה, וזהו שורש הנהגתו.ֲ 

וראיתי בשם הן איש חי רמז נפלא לנקודה זו, שראשי התיבות של מילות התוכחה של משה רבנו: "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש", הרי הם: "מלא אהבה"!

נמצא שגם משה, כאהרן אחיו היה דבוק במידות פלאות אלו של "אוהב את הבריות" – ודווקא מתוך כך – "ומקרבן לתורה".

יהי רצון שיהיה לבנו מלא אהבה על כל גדותיו לכל אחד ואחד מישראל, ונזכה כולנו להיות מתלמידיהם של משה ואהרן ולדבוק בהנהגתם – "אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה".

ג€‹