בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בן סורר ומורה. ואף שאמרו חז"ל ֲ 'בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב - דרוש וקבל שכר' ֲ מ"מ ֲ מפרשה זו ניתן ללמודֲ  כמה וכמה יסודות בחינוך, ואציג כאן 2 מהם.

ידועה ֲ שיטת רבי יהודה בגמרא בסנהדרין עא. 'רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה' ֲ מאי טעמא - דאמר קרא: איננו שמע בקלנו-

וכבר נתחבטו המפרשים בכוונתו של רבי יהודה,ֲ  ניתן לפרש שרבי יהודה מלמד אותנו כלל חינוכי- בן סורר ומורה הוא רק כאשר אביו ואמו חינכו אותו באותה הדרך , באותו כיוון, באותה הרוח באותו קול- אך אם אביו ואמו מושכים כל אחד לכיוון אחר אין להאשים את הבן בזה שסרר ומרד-

וכדברים הללו כותב הרש"ר הירש(דברים כא)-

"רק אם האב והאם מדברים בקול אחד, כאמור בפסוק כ: "איננו שמע בקלנו"; ורק אם שניהם עומדים מול הילד באותה מידה של כובד ראש וכבוד; ומעל הכל, רק אם יש ביניהם אחדות דעים ורצון משותף - רק אז יכולים הם לומר לעצמם שלא הם אשמים בקלקלת בנם. אם חסר אחד מכל אלה, ובייחוד אם אין הסכמה בין האב לבין האם ואין הם מחנכים בכיוון אחד, הרי קלקלת הילד עדיין איננה מוכיחה את ההשחתה המוסרית של טבעו. אילו נתחנך כהלכה על ידי אביו ואמו, אפשר שהיה מתפתח בדרך אחרת, ומה שעוות בידי ההורים יכול לתקון על ידי החיים והניסיון".

הרוצים להעניק לילדיהם חינוך שלם וטוב, שומה על האב והאם להקפיד על קו חינוכי אחיד, ובשום אופן לא להגיע למצב בו האחד אומר 'כן' והשני אומר 'לא'. ואף על פי שלכל אחד יש את הכיוון המיוחד שלו, הדרך הכללית צריכה להיות אחת.

הלכה נוספת ממנה ניתן להפיק תועלת חינוכית ֲ היא מה שמובא בתוספתאֲ  במסכת נגעים - ֲ איןֲ  ֲ בן סורר ומורה נוהג בירושלים- ונשאלת השאלה מדוע?

מסביר זאת המשך חכמה(דברים כא) - "ונראה לי הטעם על פי מה שאמרו "שאו שערים ראשיכם" ויכנס יוחנן בן נרבאיֲ  תלמידו של פנקאי וימלא כריסו מקדשי שמים. אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל ג' מאות עגלים ושותה ג' מאות גרביי יין ואוכל ארבעים סאה גוזלות קינוח סעודה. אמרו כל ימיו של יוחנן בן נרבאי לא נמצא נותר במקדש . ולפי זה גם בירושלים היה תודה ושלמים ומעשר שני, וחצרות של ירושלים בדוקות משום נותרֲ  והיו אוכלים בשר הרבה ויין מעשר שני. לכן אין חטא אם בא הנער אל מידת הזוללות"

ֲ 

נמצא שבירושלים לא הייתה מציאות של בן סורר ומורה שכן איש אינו יכול לבוא בתלונה לילד שלא נוהג כראוי לאחר שבמשך השנים מרגילים אותו לעשות ככל העולה על רוחו. בהרבה בתים הסיבה היחידה שלא קונים לילד כל מה שהוא מבקש היא כלכלית, אולם כשיש כסף קונים כמעט כל מה שרוצים - דרך החיים הזו עומדת לבנים לרועץ. מי שרוצה להיטיב עם ילדיו חייב להציב להם גבולות ולהעניק בכך כלי עצום לחייהם האישיים. האדם חייב לחנך את בניו לאיפוק, להקנות להם את היכולת להתגבר על תאוותיהם, ֲ ואם חלילה לא עשה כן אזֲ  יש לו חלק גדולֲ  בקלקלה שיכולה להיגרם לבנו.

ֲ 

שנזכה לחנך בקול אחד ולהציב את הגבולות המתאימים לילדנו.

ֲ