מבוא

במאמר הבא נדון בנוגע לגיורו של יתרו, ונעיין במספר שאלות:

1. האם יתרו הגיע לעם ישראל קודם מתן תורה או לאחר מתן תורה?


2. מה גרם ליתרו לבוא?


3. מה משמעות השמות השונים שניתנו ליתרו?

הגעת יתרו

מובא בגמרא במסכת זבחים (קטז, ע"א):

דאיתמר: בני ר' חייא ור' יהושע בן לוי, חד אמר: יתרו קודם מתן תורה היה, וחד אמר: יתרו אחר מתן תורה היה!                                                                           

המ"ד שאמר שיתרו בא לאחר מתן תורה, הגיע למסקנה זו עקב קושי שנאמר שהקריבו "עלה וזבחים", אצל בני נח אין שלמים. נראה שגם הבנה זו תבאר לנו למה הוצרך משה לעמוד מן הבוקר עד הערב? היו הרבה דינים חדשים והיה לו להורות להם את הדינים וגם להעמיד משפט. אלא, צריך להבין לפי המ"ד שיתרו בא לאחר מתן תורה, מדוע התורה בחרה לכתוב את פרשת יתרו קודם מתן תורה? כל מקום שאומרים "אין מוקדם ומאוחר בתורה", יש לתת הסבר מדוע הדברים לא נכתבו בדרך כרונולוגית?

נראה לי, שיש להשיב כך: כבר נכתב במאמר אחר^[1] שלא מקבלים גרים מעמלק, כך דעת ר' אליעזר במכילתא. יכול להיות שיסוד דברי ר' אליעזר בא מתוך הסמיכות של יתרו לעמלק. כלומר, היתה שמועה שבאה לכל האומות. כל האומות שמעו את שמען של בני ישראל. אלא, כל אומה הגיבה בדרך אחרת. אומות העולם "שמעו עמים וירגזון", הם פחדו ולא עשו דבר, נשארו במקומן. עמלק שמע ובא להלחם. יתרו שמע ובא להתגייר. האומות שלא באו להתגייר, לא באו להלחם ולכן עדיין יכולים להתגייר בעתיד. אך, עמלק ששמע ולא רק שלא בא, אלא נלחם, כרת את גורלו וביטל את האפשרות להצטרף לעַם ישראל. יתרו שמע ובא להתגייר. מכאן גם נלמד לשמיעה השלישית שמובאת בהמשך בפרשת "משפטים" – שמיעת בני ישראל "נעשה ונשמע". בני ישראל אמרו שהם אינם מתכוונים רק לקיים את המצוות, אלא גם לשמוע למצוות. הם ישמעו למה שהמצוות אומרות להן. הם יפנימו את המצוות. שלא כעמלק ששומעים, אך פועלים לרעה, השמיעה של בני ישראל תפעל עליהם לטובה, לתיקון מעשיהם.

ונראה שיש לקשר דברים אלו לדברי המדרש (ילקוט שמעוני, ספר דברים, רמז תתקנא):

דבר אחר 'ויאמר ה' מסיני בא' כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות, בתחלה הלך לבני עשו ואמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תרצח אמרו לו כל עצמן של אותן האנשים אבינם רוצח שנאמר 'והידים ידי עשו' ועל כך הבטיחו אביו 'ועל חרבך תחיה' הלך לו אצל בני עמון ומואב אמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו לו מה כתיב בה לא תנאף אמרו לו כל עצמה של ערוה שלהם הוא שנאמר 'ותהרין שתי בנות לוט מאביהן' הלך ומצא את בני ישמעאל אמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו לו מה כתיב בה לא תגנוב אמרו לו כל עצמן של אביהם לסטים היה שנאמר 'והוא יהיה פרא אדם'...

היכן נאמר בתורה שהקב"ה בא לתת את התורה לאומות העולם? אלא, אולי כוונת הדברים לאמור לעיל. כלומר, הקב"ה התגלה בפני כל האומות, וכל האומות יכלו להצטרף לעם ישראל ולקבל את התורה. אך, האומות שמעו ולא באו. מתוך כל האומות היה רק בן אדם אחד שבא והצטרף לעַם ישראל, הוא יתרו.

מעניין לציין שבמכילתא יש חלוקה של מסכתות, במסכתא דעמלק, נמצאת פרשת ביאת עמלק עד ביאת יתרו ועצתו. נראה שבעל המכילתא הבין, שיש קשר מהותי ביניהם. התורה, באה להציג בפנינו שתי דמויות ששונות זו מזו מן הקצה אל הקצה. שניהם שמעו אותו דבר, אך כל אחד הושפע בצורה שונה. השמיעה של עמלק, גרמה לו לבוא להלחם נגד בני ישראל. השמיעה של יתרו, הביאה אותו להתגייר. מכאן נלמד, שכל אחד יכול לשמוע, אך צריך להפנים את מה שנאמר לאדם.

מה שמועה שמע

מובא במכילתא דרשב"י (פרק יח):

'וישמע יתרו' מה שמועה שמע ובא ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא.. ר' אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא שכן מצינו ביום שניתנה בו תורה לישראל זעו כל מלכי תבל בהיכליהם... ר' אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא שכן מצינו ביום שנקרא ים לישראל שמעו מסוף העולם ועד סופו.        

יש שלש סיבות שגורמות לנכרי לבוא להתגייר: 1. הכרה בגדולת הקב"ה – קריעת ים סוף.  2. הכרה בגדולת עַם ישראל לעומת אומות העולם – מלחמת עמלק. 3. גדולתה של התורה – מתן תורה.

יש להוסיף שמבואר שמיד שהבן יכול להתחיל לדבר צריך ללמד אותו ג' פסוקים שיאמר:  1. תורה צוה לנו משה וכו'. 2. שמע ישראל. 3. שמע בני מוסר אביך^[2]. נראה שכאן טמונים ג' יסודות שהאב מחוייב לחנך את בנו לאורם: 1. אמונה בקב"ה – שמע ישראל. 2. מצוות התורה – תורה צוה לנו משה וכו'. 3. מידות טובות – שמע בני מוסר אביך. כנגד ג' יסודות אלו בא יתרו, ועל ג' יסודות אלו יש לבסס את הגיור. להדגיש לו את עניין האמונה בקב"ה, מידות טובות ושמירת התורה ומצוותיה.

שמותיו של יתרו

מובא במכילתא דר' ישמעאל (יתרו, מסכתא דעמלק, פרשה א):

'וישמע יתרו'. שבעה שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קני. יתר, שהותיר פרשה אחת בתורה. יתרו, שייתר במעשים טובים. חובב, שהיה חביב למקום. רעואל, שהיה כריע למקום. חבר, שנעשה כחבר למקום. פוטיאל, שנפטר מעבודה זרה. קני, שקנא לשמים וקנה לו תורה. - ד"א וישמע יתרו, מתחלה לא היו קוראין לו אלא יתר, שנאמר 'וילך משה וישב אל יתר חותנו', וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת. וכן אתה מוצא באברהם, שמתחלה לא היו קוראין אותו אלא אברם, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת, ונקרא שמו אברהם. וכן אתה מוצא בשרה, שמתחלתה היו קוראין אותה שרי, וכשעשתה מעשים טובים הוסיפו לה אות אחת גדולה ונקראת שמה שרה. וכן אתה מוצא ביהושע, [שמתחלה היו קוראין אותו הושע, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יהושע].    

צריך עיון, שבדרשה הראשונה, המדרש דרש את כל השמות של יתרו, ואם כן מהו שמו האמִתי של יתרו? כלומר, מה השם שנקרא בלידתו? עוד צריך עיון, מה הוסיף הדבר אחר? הרי גם לפי הדרשה הראשונה דרשו את השם "יתרו" ייתר מעשים טובים. אלא, נראה שבדרשה הראשונה כל השם "יתרו" נדרש על כך שייתר מעשים טובים, לפי הדרשה השניה, שמו הוא "יתר" והוסיפו לו אות אחת משום ייתור מעשים טובים. השם "יתרו" לא נדרש על ייתור מעשים.

מדברי המדרש לא מבואר במפורש שהוסיפו לו אות אחת בגלל שהתגייר, אלא הוספת האות עבור מעשיו הטובים.

אולם, רש"י^[3] כתב: "יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחת על שמו". משמע מדבריו שהשם יתרו ניתן לו בעקבות גיורו. הנכרי שמתגייר משנה את שמו. אך, רש"י צירף לכך את העניין שיתרו קיים את המצוות.

הרמב"ן (בפירושו לתורה, שמות ב, טז) כתב בנוגע לשמותיו של יתרו את הדברים הבאים:

'ולכהן מדין שבע בנות' - לא יזכיר הכתוב שמו, כי איננו ידוע רק מן הכנוי שהוא נכבד בכהונתו. והוא יתרו, כי אחרי התחתן במשה כתוב וישב אל יתר חותנו (להלן ד יח), ושם כתוב ויאמר יתרו למשה לך לשלום, כמו אליה (מ"ב א ג) ואליהו (שם א יז א), ירמיה (ירמיה כז א) וירמיהו (שם לא א). ואחרי שנתגייר נקרא חובב, דכתיב מבני חובב חותן משה (שופטים ד יא), כי דרך כל המתיהדים לקרא להם שם אחר בישראל. והוא בן רעואל, דכתיב ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני (במדבר י כט). ומה שאמר בכאן (פסוק יח) ותבאנה אל רעואל אביהן, הוא אבי אביהן, כמו אלהי אבי אברהם (בראשית לב י), נבוכדנצר אבוהי (דניאל ה ב), וכן הידעתם את לבן בן נחור (בראשית כט ה), וכן ומפיבושת בן שאול (ש"ב יט כה), ורבים כן. והיה זה, כי הכהן לא ימצא בבית, כי היה נטרד בכיהונו בבית אלהיו, ותבאנה אל הזקן. ויתכן כי 'ויואל משה לשבת את האיש' הוא הכהן הנזכר למעלה, כי הוא שנתן לו צפורה בתו.     

אם כן, לפי הרמב"ן השם שניתן ליתרו לאחר הגיור הוא השם "חובב", לא כדברי רש"י.

נלענ"ד, שגם כוונת המדרש שקראו ליתרו "יתרו" משום הגיור, שהוסיפו לו אות משום הגיור. כך נראה מן ההשוואה לאברהם ושרה. הוספת האות אצלם היתתה לאחר מילת אברהם, שבכך התבטא הגיור של אברהם אבינו. וכבר במאמר אחר^[4] ביארתי את עניינו של שינוי שמו של יהושע. הרשב"ם (במדבר יג, טז) כתב:

'ויקרא משה' – לא עתה קראו כן שהרי כבר קודם נקרא (יא, כח) אלא הושע שאמרתי למעלה הוא אותו שקראו משה כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו. שכך היה מנהגם [שהאדון נותן שם חדש למשרתו] כמו 'ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח' (בראשית מא, מה) וכמו שאמר נבוכדנצר (דניאל ד, ה) 'ועד אחרין על קדמי דניאל די שמה בלטשאצר'.

לפי דברי הרשב"ם יש מנהג שהאדון נותן שם חדש למשרתו. אולי, זו הסיבה שהגר משנה את שמו. כלומר, בכך שהוא משנה את שמו לשם יהודי, הוא מחליף את שם גיותו, ובכך מראה שהוא נעשה משרתו של הקב"ה.