בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל

הרב אורי בצלאל פישר

בסיום פרשתנו מסופר על מעשה זמרי בן סלוא וכזבי בת צור. נשיא שבט שמעון בועל את כזבי בת צור ראש אומות בית אב במדין. היצמדות בני ישראל לבנות מדין גורמת למגפה גדולה, שנעצרת בעקבות מעשה פנחס שהורג את זמרי וכזבי בת צור.

יש להעיר, שבפרשתנו לא מפורשים שמותם של זמרי בן סלוא וכזבי בת צור.
וכך כתוב: "והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל". יש איש מבני ישראל ויש מדינית, שמותיהם עלומים. רק בפרשת פנחס מגלה לנו התורה את שמותם. מדוע?

נראה להסביר. שכל פרשה באה להראות יסוד אחר. כלומר, פרשת בלק באה ללמדנו את המעשה החמור של ביאת נכרית, לא משנה מי הוא הבועל ומי הנבעלת. אסור לכל איש מישראל לבעול נכרית, והמעשה הוא מעשה חמור. והראיה, מעשה זה הביא מגפה כבידה על עם ישראל. לא גדולת האנשים גרמה למגפה, אלא חומרת המעשה.

אולם, פרשת פנחס באה להראות את גדולתו של פנחס. שהוא לא פחד להרוג נשיא שבט בישראל, ובת לראש אומות בית אב מדין. לכן, רק פרשת פנחס מגלה לנו את שמותם.

חומרת ביאת נכרית מפורשת על ידי הנביא מלאכי (ב, י-יב):

הלוא אב אחד לכולנו, הלוא א-ל אחד בראנו, מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו: בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב, ובעל בת-אל נכר: יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב, ומגיש מנחה לה' צ-באות.

כאן מסופר על תקופת שיבת ציון, שבמהלכה לקחו להם יהודים נשים נכריות. הם טוענים טענה:
"הלוא אב אחד וכו' ". לא מובנת מהי טענתם?

נראה שטענתם הייתה, הרי כל בני אדם הם בני אב אחד, כולנו נולדנו לאדם הראשון, יש א-ל אחד שברא את כולנו. אם כן, מדוע שלא נתחתן זה עם זה? אולי מקצת טענת קרח בקעה מגרונם: במקום "כי כל העדה כולם קדושים", אמרו "כי כל בני אדם קדושים".

הנביא טוען כנגדם, זוהי בגידה ויש בכך חילול קודש ה'. יש איסור חמור לבעול נכרית, ויש על כך אפילו חיוב כרת מדברי נביאים (לפי רבים מן הראשונים ואחרונים חיוב כרת מדברי קבלה נאמר כשבועל את הנכרית בצנעה. אם הוא בועלה בפרהסיא אז יש דין קנאים פוגעים בו. עיין רמב"ם בספר המצוות, ל"ת נב; פירוש המשניות, מסכת סנהדרין פא, ע"ב, ר"ן מסכת סנהדרין פב, ע"א, ב"ח אבן העזר טז, ד, ופרישה שם ( .

הבגידה היא בגידה בקב"ה.

אדם שבועל נכרית מתריס כנגד בחירת הקב"ה בעַם ישראל. הרי הקב"ה בחר בעַם ישראל, הוא ראה אותו כעַם הנבחר, ומחמת כך אין רצונו שיתערב זרע טמא בזרע קודש. ישראל שבועל נכרית מערב זרע קודש עִם זרע טמא. עַם ישראל הוא עם מיוחד ואינו ככל העמים.

משה רבינו אומר לבני ישראל קודם מתן תורה(שמות יט, ה): "והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". תפקידם של בני ישראל להיות גוי קדוש. קדושה מתפרשת בתור פרישות (עיין רמב"ן ורש"י תחילת פרשת קדושים). בני ישראל מצוּוים לפרוש מאומות העולם, להיות מיוחדים. אך, בד בד, עליהם להיות ממלכת כהנים, לא להיות מנותקים מן העולם. תפקידם של בני ישראל להיות כמו הכהנים בעַם ישראל. דהיינו, כמו שהכהן מחנך ומדריך את העַם: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צ-באות הוא" (מלאכי ב, ז), כך בני ישראל מחנכים ומדריכים את אומות העולם. הפרישות אינה גורמת לניתוק מוחלט. אולם, אסור שרצון ההשפעה תביא לידי חיבור.

קדושת ישראל מבוארת בטוב טעם על ידי נביא אומות העולם, הלוא הוא בלעם. בלעם בפרשתנו מברך את בני ישראל: "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב"(במדבר כג, ט). הנצי"ב, בפירושו העמק דבר, כתב יסוד חשוב בנוגע לברכה זו:

"הן עם לבדד ישכון. לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המַגלים אותם, משיגים בזה אהבה וחשיבות כל אחד בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם.

אבל לא כן עם ישראל כשהוא לבדד, ואינו מתערב עמהם - ישכון. במנוחה ובכבוד, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו ואין איש מתחרה עמו. ובגוים, כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם - לא יתחשב, אינו נחשב בעינם להתחשב כלל לאדם... שישראל בגלות מצרים מנעו מן המילה אמרו נהיה כמצרים, מה עשה הקב"ה הפך לבם לשנוא עמו, פירוש שהן חשבו אשר מאחר שהם בגלות ראוי שלא להיות נבדל מהם, ונעשה להיפך שמצרים בדלו עצמם מישראל".

יש מחשבה שהשתרשה באומות העולם ופשטה לעם ישראל, והיא המחשבה שכולם שוים. שוויון זה בא לידי ביטוי בכל התחומים. שוויון בין המינים, זכר ונקבה, שוויון בין תלמידי חכמים לעמי הארץ, שוויון בין כל האומות. טענת קרח פשטה בכל העולם.

בוודאי יש יסוד חשוב בטענה זו. הרי היא גורמת שלא יבואו לידי אפליה עדתית ואפליה מינית וכן הלאה. אולם, ביחד עם זאת היא בעייתית. הקב"ה ברא כל אחד עם מטרתו המיוחדת, וברא אותו עם תכונות מיוחדות. האיש ואשה נבראו כל אחד בתכונות מיוחדות שעמן יוכלו לעבוד את ה' ולפעול בשליחות המיוחדת שלשמה נבראו. אסור שהרצון למנוע אפליה יביא לידי כביכול שוויון מוחלט.

כך הדבר גם בנוגע ליחס האומות אחד למשנהו. אסור שהרצון למנוע אפליה יביא לידי טשטוש ההבדלים. עלינו לזכור את תפקידנו והמיוחדות שבנו, ולא נערב בזרע קודש זרע טמא.