לכאורה נראה שאנו מצווים לזכור דברים שכבר לא שייכים לימינו. אמנם יש דברים נסתרים, מתחת לפני השטח. המחייבים אותנו למבט אמיתי ועמוק.

בגמרא בקידושין פב, ע"א למדנו במשנה "ר' יהודה אומר: לא ירעה רווק בהמה, ולא יישנו שני רווקין בטלית אחת, וחכמים מתירים". ובגמרא שם מובא "תניא, אמרו לו לרבי יהודה: לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על הבהמה".

אמנם הגמרא אצלנו, סנהדרין פב ע"א, מפרשת את דברי הנביא כך:

בגדה יהודה - זו עבודה זרה, וכן הוא אומר [כן] בגדתם בי בית ישראל נאם ה'. ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים - זה משכב זכור, וכן הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא, כי חלל יהודה קדש ה' - זו זונה, וכן הוא אומר לא תהיה קדשה מבנות ישראל ובעל בת אל נכר - זה הבא על הנכרית.

אם היה נדמה לנו שהניסיון/נגע של משכב זכור זה חידוש של דורנו, ורק עכשיו זה 'יצא מהארון', חז"ל מגלים לנו שכבר היו דברים מעולם. ואמנם מצינו שכך היה שנים רבות קודם. על הפסוק הידוע במצוות זכירת עמלק שנקרא השבת: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים: מביא רש"י שלושה פירושים:

לשון מקרה. דבר אחר לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים:

אם כן, מגלים לנו חז"ל שעמלק הצליח עוד בתקופת המדבר לטמא את בני ישראל בעבירה זו.

אולי על פי הבנה זו ניתן להסביר עניין בסוגיה בבבא בתרא כא ע"א-ע"ב

כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, כי אתא לקמיה דדוד, אמר ליה: מאי טעמא עבדת הכי? אמר ליה, דכתיב: תמחה את זכר עמלק. אמר ליה: והא אנן זכר קרינן! א"ל: אנא זכר אקריון.

יואב חוזר מהמערכה נגד עמלק ובמענה לשאלת דוד המלך, מדוע הרג רק את הזכרים, יואב טוען שזה מה שכתוב בפסוק - זכר עמלק, וכך לימד אותו המלמד שלו. תוספות במקום מסבירים שבאמת המלמד לא טעה בהבנת הפסוק אלא שהיה עליו לוודא שגם התלמידים הבינו כראוי. אמנם מה היתה ההווא אמינא של יואב? מדוע להרוג רק את הזכרים? לפי מה שמתבאר, שעמלק החטיא את ישראל במשכב זכור, ובזה הטומאה של עמלק באה לידי ביטוי, אולי ניתן להבין כיצד יואב לא הרגיש בטעותו.

ואמנם לחוטא אין שום התנצלות על שאין יראת אלקים לנגד עיניו ונופל בחטא, אך מול התגברות של קליפת עמלק, שנראה מכאן שעדיין בתוקפה, מה יעשה הבן (...) ולא יחטא. ואולי זה לא מקרה ששבת זו נקראת שבת זכור. שנזכה לגאולה שלימה בקרוב.

(פורסם באשכולות 453 # תצוה-זכור תשע"ח)