בספרו אורות התורה כ' הרב קוק זצ"ל: "יש שהנשמה, כשהיא מוכשרת לשאיפות גדולות של התבוננויות רוחניות, מתעצבת כשהיא עוסקת בפרטי הלכות, והיא מרגשת אז את מצריה שהיא נסגרת אז בהם" (פ"ט, ח). המדובר באנשים בעלי כשרון גדול שעוסקים בעניינים כלליים, מופשטים, ונשמתם מתעצבת כשהם צריכים לעסוק בפרטי הלכות שבגמרא ובשו"ע. הם מרגישים במיצר וחנוקים כשהם מצמצמים את עצמם בפרטים. אך הפתרון אינו בהזנחת הצד המעשי. "אין רפואתה באה ביטולה מהתורה המעשית". אין לזנוח את הצד המעשי והמפורט שבתורה בגלל הנטיה של הגדלות. וע"ש מה העצות שמייעץ הרב לאדם כזה.

מאידך ישנו מצב הפוך: "כשלומדים דברים קטנים בהתפעלות מרובה כזו, שרישומה על הנפש פועל כאילו היה העניין הזה הקטן, הגבוה שבגבוהים, מתגשמת הדעת וכנפי הרוח מתקצצות" (שם, פיסקה ט). השיקוע וההתלהבות מהדברים הקטנים כאילו הם דברים העומדים ברומו של עולם, גורמים לכך שנשמתו של אדם מתגשמת, מוצאת את סיפוקה בדברים קטנים, מקצצת את כנפי הרוח ואינה מאפשרת לאדם לדאות ולהתרומם לפסגות רוחניות גבוהות.

צריך אדם בעל שאיפות גדולות לעסוק בדברים הכלליים המופשטים, ויחד עם זאת לא לזנוח את הדברים הקטנים, ולתת להם את הערך הנכון.

כדברים האלה כ' הרב בקשר לתכונותיו של המלך. "כי הנה ישנן השלמות נמוכות, שהם אפשריים להיות חסרות דוקא בבעל נפש גבוהה... ובאשר היסוד העיקרי הוא עכ"פ גדולת הנפש, ע"כ צריך להיות הערות מיוחדות בשמירה על כל הדברים שאפשר להיות קטנים בעיני מורם מעם, מצד תשוקתו לכללים גדולים ונעלים. והנה האיש אשר אין נפשו מוכנת לגדולות, הוא אין לו עסק כ"כ עם העניינים הכלליים, ע"כ נמצאת בנפשו הכנה טובה לשמירת הפרטים, להשגתם והעמדתם. אמנם בעל נפש גדולה שמשוטט ברומו של עולם להשקיף על גוי ועל אדם יחד, תקצר דעתו לפעמים בעסקים הפרטיים. אמנם כל יתרונו של מלך חכם המכין בחסד כסאו, להיות יכול להרחיב דעתו מעל עילוי הדברים הנשגבים הכלליים על כל פרטי הפרטים, יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע" (עין אי"ה, ברכות פ"ז, אות לד).

הגמ' בשבת מספרת, שכשמת דוד בשבת, שלח שלמה לשאול את החכמים שתי שאלות: "אבא מוטל בחמה וכלכים של אבא רעבים, מה אעשה" (שבת ל ע"ב). ופירש"י "שתי שאלות הללו הוצרך". מסביר הרב את הקשר בין שתי השאלות: "השלם שבאנשים ההולך בדרכי ה', צריך הוא שכ"כ תהיה נפשו רחבה עד שהדבר היותר יקר, היותר רם ונשגב, לא יעכב בעדו מלהסתכל ג"כ לדבר היותר קל בערך והיותר שפל, כיון שעכ"פ יש איזה צורך בו. והוא ממש דרך ה', שעם המטרה האלקית להנהיג את העולם לתכלית הנעלה היותר נשגבה, אין נעזב גם הפחות שבברואים והקטן שבצרכם ממציאת השלמתו ושכלולו". ע"כ מיד בתחילת כינון מלכותו שלח שלמה את ב' השאלות הנ"ל: השאלה הגדולה בדבר האב, המלך המוטל בחמה, ויחד עם זאת "החרדת קדש, לא פג טעם החוש הסידורי לדאוג ג"כ בתור חובה מוסרית תוריית לבעלי חיים הנמוכים, הכלבים הרעבים. זאת היא הערת מלך חכם המכילה שיטה שלמה בהנהגה הלאומית" (עין אי"ה, שבת פ"ב, אות ס).

וזה עניין מצות כתיבת ספר תורה למלך "לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל". אין הכוונה רק שלא יתגאה ולא ינצל את העצמה והכוח שיש בידו כמלך. אלא, מסביר הרב, מתוך שרם לבבו, מתוך שעוסק בעניינים שברומו של עולם, יש חשש שיזלזל בקטנות שבהנהגת המדינה, או בפרטי המצוות שיגרמו לו להסיח דעתו מהדברים הגדולים שנפשו משוטטת בהם, ע"כ יכתוב ספר תורה כדי "ששאתו נפשו אל משאות נפש רמות, לא תניאהו מהחיובים שאינם כלל בערכם" של הדברים הגדולים, אלא הם עניינים פרטיים מעשיים שלכאורה הם למטה מערכו, ועלולים להסיח דעתו מן הגדלות. וע"ז נאמר "למען יאריך ימים על ממלכתו" (דברים יז, כ), כי החיים ממולאים לא מהשאיפות הגדולות הבאות מזמן לזמן בהעסקתם, כי אם מכל צדדי החיים הנהוגים באדם, וההיישרה בכל צדדי הטוב והיושר כתורה וכמצוה תרומם ותחליף כח ועוז להצליח ג"כ ביותר בהפעלים היותר כלליים ורמים במעלתם" (עין אי"ה, ברכות פ"ט, אות לז).

* * *

"מאן מלכי? רבנן" (ע"פ גיטין סב ע"א). ברצוני לנצל הזדמנות זו, לברך ולאחל לשני ראשי הישיבה, הנכנסים עתה לתפקידם הרם, "לבלתי רום לבבם", שיחד עם הנטייה לעסוק בדברים העומדים ברומו של עולם, כפי שעסקו עד עתה, ירדו גם לטפל בדברים שהם בגדר 'שפיר ושליה', דברים קטנוניים לכאורה, ומ"מ - כלפי כל בחור הם מהדברים העומדים ברומו של עולם.

(פורסם באשכולות 430 # שופטים תשע"ז)