הקול הזה חסר והוא גם מעלה שאלה גדולה על הרב יגאל לוינשטיין מדוע הוא בחר לנקוט בדרך בה הוא נקט? למה הוא, וחמש מאות הרבנים שתמכו בדבריו, לא הקשיבו לכל אותם דתיים שהרגישו שהיה עדיף להימנע מהסערה ה'מיותרת' הזו. דומה שלא פחות משהפריע לרבים עצם המינוח אותו הוא נקט, שהרי התורה אומרת שזו תועבה וסטייה זו לא מילה הרבה יותר חריפה, הפריעה שאלת הלמה. למה בכלל לעורר שנאה, למה לחזור שוב ושוב על ביטוי פוגע ומרחיק מהדת? מה זה נותן?

התשובה היא שהשאלה הזו נובעת ממבט פרטני על הנושא.

במבט כללי יותר, הסערה הזו היא הזדמנות לבירור מעמיק והביטויים החריפים והלא נעימים הכרחיים כדי להציף אותה.

התשובה לשאלת ה'למה בכלל' היא שרבנים רבים חשים שאנו עומדים כיום בפני צומת דרכים גורלית. בקום המדינה השאלה הייתה האם הדת תשרוד את משבר ההשכלה והחילון. כיום שאלה זו הוכרעה והתחזקות הציבור הדתי במדינה היא עובדה מוגמרת, למרות שחלק מהחילונים מתקשים נפשית להפנים שהמדינה החילונית אותה הם הקימו נעלמה לבלי שוב, ומבטאים את התסכול בכל מיני הזדמנויות.

המצב כיום הוא שרוב החברה הישראלית מחפשת קשר מסוים למסורת, ומכאן השאלה איזו מסורת זו תהיה. האם שטף הערכים הליברלים, המציפים אותנו בצורה גלויה ובעיקר בצורה נסתרת, יקבל את הבכורה או שמא התורה ורצונה יקבלו את הבכורה.

זו שאלת השאלות.

האם יקרה ליחסי דתיים חילונים מה שקרה ליחסי ימין שמאל, שרגע לפני שהשמאל הפך לשמורת טבע אלקטוראלית הוא הצליח לגרום לימין הרשמי לאמץ את המצע שלו? האם העתיד הדמוגרפי שמבשר רוב מסורתי-דתי בעתיד הלא ממש רחוק יהיה חיצוני בלבד? האם נגיע למצב בו רבים שומרים תורה, מקיימים מצוות, אך התודעה שלהם וסדר העדיפויות הערכי הוא ליברלי במובהק? אי אפשר להכחיש שהשאלה הזו קיימת על הפרק והיא צפה ועולה בהקשרים שונים כמעט מידי שבוע. כנגד זה אנחנו צריכים להתחזק בבהירות אמונתנו, להפנים שההלכה היא לא רק פעולות טכניות אלא ביטוי של השקפה. צריך להקשיב להשקפת ההלכה ולבחון ביושר אינטלקטואלי האם באמת ההלכה מתיישבת עם כל ערכי המערב. צריך להעביר את השיח למישור ההלכתי, המוצק יותר, ולראות דרך לימוד ההלכה בכלים המקובלים מהי ההשקפה הנכונה ואיך אנחנו חותרים להגיע אליה. לא לבדוק תמיד איך ההלכה מסתדרת עם 'העולם בחוץ', אלא אפוא היא לא מסכימה אתו ומה עושים כדי להשתנות בהתאם להלכה ולא לשנות אותה בהתאם אלינו.

רבים לא אוהבים סגנון התנהלות לוחמני, התבטאויות שפחות עושות נעים באוזן.

זכותם.

אבל צריך להבין מאיפה המקום הזה של הלוחמנות מגיע. מאיפה הגיעה הבנת התמונה הכוללת, ההיסטורית כמעט, של אתגרי הדור שגרמה לרב יגאל ודומיו להכריז מלחמה על מבול הערכים הליברליים.

בהחלט יכולה להישמע הטענה שצורת המאבק איננה נכונה, שדרך ההתנהלות מפלגת ומקטבת ומרחיקה רבים מהתורה. אבל הדרך השלישית, שחסרה לציונות הדתית כמו אוויר לנשימה, יכולה להצליח בהצבת האלטרנטיבה שלה לשתי הקצוות, רק אם היא תפנים מהו המאבק של הדור, מהם האתגרים הרוחניים הגדולים ומיהם הכוחות העצומים הפועלים ללא לאות לילה ויום כדי לשנות את עם ישראל ולהחדיר לקרבו רוחות זרות.

רבים צמאים לדרך הזו, שלא מתיישרת עם ערכים זרים ולא מוותרת על פסיק אחד מההלכה; שמנסה לשנות את המציאות בהתאם להלכה ולא להיפך; שקרועה באמת בין הסבל האנושי לבין ההכרה הברורה במחויבות הנצחית שלנו להלכה בכל תנאי ובכל זמן, אבל עושה זאת בדרך אחרת. נחרצת לא פחות, אבל מתקבלת יותר על הלב ומתאימה יותר לסגנון הנצרך בימינו. המסר אותו מסר, היה אומר הרב גולדויכט זצ''ל, החצוצרות משתנות. כמו שביאר הרב עמרי קראוס באשכולות, הנושא הזה מורכב. צריך למצוא את האיזון בין המסר לבין דרכי הפצתו.

אני משער שבין בחורי הישיבה אין מי שחושב שההלכה צריכה חלילה להשתנות או אפילו להסתתר בגלל השקפה ליברלית כזו או אחרת. אדרבה, אם אנו מאמינים בתורה עלינו למצוא את הדרך איך להנכיח אותה בפרהסיא של מדינת ישראל כמה שיותר.

מנגד ניתן לשער, שרבים חשו אי נוחות מהסערה האחרונה והיו מעדיפים שהיא הייתה נחסכת מאתנו.

מכאן החיפוש אחר דרך שלישית ממצעת, שמקרבת לתורה אך לא מוותרת עליה, קצרה מאד. אבל אי אפשר רק לדבר על אהבת ישראל ולהתעלם ממפת האינטרסים הכוללת, ממיקום הפרשה הנוכחית בתוך ההיסטוריה הכוללת של תחיית ישראל בארצו ואתגריו הרבים בדרך להגשמת ייעודו האוניברסלי להקים בארץ חמדת אבות ממלכת כהנים וגוי קדוש שתהיה אור לגויים ותחתור לתיקון עולם במלכות ה'.

(פורסם בזמורות 147 # אב תשע"ו)