חיילים יקרים! אתם כרגע נמצאים בתקופת השירות הצבאי וחלקכם אף ממש לפני סיומו. לחלקכם הגדול יש התלבטות אם להמשיך בצבא במיוחד תוך עידוד של קצינים ומפקדים המעריכים את התרומה שלכם לצבא ומתקשים להבין את האידאלים הגדולים שאתם מדברים עליהם ומביאים אותם גם לידי מעשה בהתנהגות למופת שלכם ולדוגמא אישית לעומת השירות הקצר שאתם משרתים בפועל.

לא קל להיות חייל בני"ש. מצד אחד ניצבת מולו הגישה החרדית הקוראת ללמוד תורה ולא לשרת בצבא אלא אם האלטרנטיבה היא ללכת לרחוב. ומצד שני יש את הציבור החילוני, מסורתי ולפעמים גם בציבור הדתי לאומי לגווניו שלא מבין את השירות הקצר.

וכך הבני"ש עומד לו מול קולות אלה, ולעיתים אף לבד במערכה.

וכעת לקראת סוף השירות הוא נמצא בהתלבטות גדולה איך, כמה ואם בכלל להאריך את השירות.

בצבא שירתו איתי במחלקה חיילים מישיבת מעלות ופעם שמעתי מהם בשם ראש הישיבה שלהם, הרב יהושע ויצמן שליט"א, שבני"ש שלא מרגיש קצת לא בנוח עם שירותו הקצר ביחס לאחרים. צריך לעשות חשבון נפש.

משמעות הדברים היא, שנכון אנו מאמינים בדרכנו, דרך השילוב של לימוד תורה ויחד עם זה נשיאה בעול/זכות הגנת המולדת - שביל הזהב. אך אנחנו צריכים לעשות זאת מתוך תחושת שליחות כלפי עם ישראל ולא חלילה רפיון או חיפוש אחר 'חיים נוחים יותר'.

הכל מתחיל במימרא הנפלאה של רבי יהושע בן לוי שפגשנו בה בלימוד המסכת הישיבתית, מכות דף י ע"א:

מאי דכתיב: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה.

התלות של הצלחת הצבא בלומדי התורה ברורה היא. השאלה היא מה היחס?

מעלת לימוד התורה ידועה לכל היא, וכן החובה וכמו שפסק הרמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א:

כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים     ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו       יומם ולילה.

אמנם כבר חז"ל לימדו אותנו ש"רבנן לא בעו נטירותא" (בבא בתרא דף ח) ופירש"י (בב"מ דף קח) תורתו משמרתו כדכתיב: בשכבך תשמור עליך וגו'.

אך מאידך, הזכות לשרת את הכלל, כמו שאומרת הגמרא במסכת בבא בתרא בדף י ע"ב:

הרוגי מלכות - אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו? אילימא ר"ע וחבריו, משום הרוגי מלכות ותו לא? פשיטא, בלאו הכי נמי! אלא הרוגי לוד.

ומפרש רש"י מי הם אותם הרוגי לוד:

לוליינוס ופפוס אחים שהרגם טוריינוס הרשע בלודקיא כדאמרינן במסכת תענית (דף יח:) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה ועמדו האחי' הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה.

נשים לב שהגמרא עושה השוואה בין תלמידי החכמים 'רבי עקיבא וחבריו' לאותם צדיקים שמסרו עצמם על כלל ישראל.

באשר ליחס בין הדברים, נראה שכל מקרה לגופו. אם מדובר על ההארכה קצרה על תקופת בין הזמנים אינני חושב שיש החולק שאם יש צורך גדול בתרומת החייל למערכת אז צריך לשקול ברצינות את האפשרות.

באשר להמשך שירות על חשבון זמן לימוד התורה עצמו - השאלה היא הרבה יותר מורכבת וצריך להתייעץ כל אחד עם רבו.

(פורסם בזמורות 145 # סיון תשע"ו)