"דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב; ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים..." רש"י במקום, בעקבות הגמ' (ברכות ט:), אומר: "אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק, אברהם: 'ועבדום ועינו אותם' קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם"

לכאורה, הדברים תמוהים. משמע מהגמ' שהסיבה היחידה שבגללה הקב"ה מתכוון לקיים הבטחתו היא כדי שלאברהם לא יהיו טענות. וקשה, בלעדי זה לא היה עומד, חלילה, בדיבורו?! ועוד, אברהם אבינו עד שבא בטענות - על צרת השעבוד, הרציחות ההתעללויות הקשות? - לא! על הכסף שלא קיבלו אחרי כן! ועוד, אם צריך שיצאו ברכוש גדול, למה בצורת מרמה כזאת?  למה לא עוד נס קטן שיתעשרו ע"י כך שהמצרים יתנו להם מעצמם או אולי אפילו ממקום אחר? וכן, (קצת במליצה) ממתי צריך לבקש מיהודי או אף להזהיר אותו לקחת כסף... הרי הסכימו למול את עצמם - לצורך מצות הפסח ובהיותם כואבים, מתוך מסירות נפש ממש, לשחוט את תועבת מצרים לעיניהם! - למה שכאן יסרבו?

ונראה לומר, לפי המפרשים, שבהשאלה תמימה זו שישנן שתי מטרות עיקריות. שעם ישראל יצאו ברכוש גדול, ושהמצרים יגיעו לים סוף - לסיום הגדול...

ובאמת הקב"ה יכל היה "לצאת ידי חובה" בכך שהיה נותן אפשרות לישראל להשיג את הרכוש הגדול - אבל בגלל אותו צדיק צריך שהם אכן יקחו את הרכוש.

שהרי יכלו לחשוב שזה סך הכל לטובתם ולא איזשהו ציווי כמו מצות הפסח, ממילא, היו מוותרים על הזכות הגדולה בגלל טורח הדרך לסחוב את כל הרכוש או מהפחד שאם יקחו אותו- זה בוודאי יגרה את המצרים לרדוף אחריהם.

אז אולי איזה נס מריבונו של עולם במקום להתחנן לישראל? לא! כי זוהי למעשה תביעת אברהם אבינו ע"ה שיקבלו שכר עבור עבודתם - שלא עבדו בחינם כל ה-210 שנים הללו. וזה היה שכרם, לא גניבה (ראו סנהדרין צא. גביהא בן פסיסא). ויותר מזה אברהם לא רצה שהם סתם יצאו ממצרים, אלא שהקב"ה יברא למצרים , שונאיהם של ישראל, לב חדש - שישראל ימצאו חן בעיניהם – ונס זה היה גדול בפני עצמו. כוונת אבינו בדרישתו זו – כמו "ומצא חן...בעיני אלוקים ואדם" – אם בעיני אדם ודאי קודם בעיני אלוקים, שעשה נס זה.

אז למה בדרך של רמאות ועורמה? אז כבר משה חשש לזה, ואם מדייקים רואים שלשון הבקשה מופנית [גם] למשה - שלא ימנע הלכה זו מישראל מהסיבה שיהיה 'שותף לדבר עבירה', שהתבדתה, כמו שאמרנו. אבל בכל זאת זה לא נראה טוב, לכן אמר לו שיאמר זאת לעם בדרך של בקשה ולא כציווי - שלא יראה שהקב"ה רצה לרמות את מצרים (ורואים זאת אח"כ : "ובני ישראל עשו כדבר משה" ולא "על פי ה'") ובדרך זאת הוסוותה מחשבת ה'. שבאמת מצרים חשבו שישראל יחזרו עוד שלושה ימים וממש לא חשבו שזה שכר שהרי מה שקנה עבד קנה רבו, והרי הם עדיין עבדים (עד היום יש שם כאלו שחושבים כך...) וממילא כשהתמהמהו לחזור, רדפו אחריהם לים סוף ושם ישראל עברו נסיון חשוב באמונה ובטחון ומצרים עברו מהעולם....

לפי הגמ' השאלה זו הייתה בעל כורחם של המצרים. אם כך, למה הסודיות - "באזני העם"?

ידוע הרי שכאשר משה שמע ש"אכן נודע הדבר" - שהרג את המצרי, הבין מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות, להיות נרדים בעבודת פרך - על שהיו בהם דלטורים. והרי המבחן האמיתי לראות אם אדם אכן תיקן את דרכיו ושב בתשובה - לראות אם יגיע  לאותו מצב בו חטא - ולא יכשל בו שוב. ולכן הסודיות. מבחן לבני ישראל שאכן הצליחו בו, ואף אחד מהם לא גילה הדבר למצרים.

מעתה אנו רואים מטרה נוספת בהשאלה זו. מסביר בעל שו"ת מהרש"ם, הרב מרדכי שלום, בספרו 'תכלת מרדכי' את דברי הגמרא כך: שלא יאמר אותו צדיק 'ועבדום ועינו אותם' קיים בהם, - בגלל עוונותיהם -  'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם –היה מקיים אבל לא כי היה מגיע להם אלא בגלל זכות אבות וכד', ממילא עכשיו כשעמדו בנסיון זה- הגאולה התקיימה בהם, בזכותם.

בסנהדרין צח. "אמר ר' אלכסנדרי:...זכו- עם ענני שמיא..." יה"ר שאכן נזכה  לכך במהרה בימינו ובזכותינו.

(על פי פירושי המהרש"א, הספורנו, ה'באר בשדה', ה'נחלת יעקב', ה'כלי יקר' ,ה'עצמות יוסף'  לרב מאיר יוסף כ"ץ, וה'תכלת מרדכי' של הרב מרדכי שלום)

(פורסם בענבי הכרם # פרשת בא תשס"ד)