"וידבר ה' אל משה במדבר סיני" (במדבר א', א') מה כתיב למעלה "אלה המצוות אשר ציוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" (ויקרא כז', לד'). ודרשו חז"ל בילקוט: בשעה שקבלו בנ"י את התורה, נתקנאו בהם אומות העולם, אמרו: מה ראו אלה להתקרב יותר מכל האומות. א"ל הקב"ה: הביאו ספר יוחסין שלכם כשם שמביאים בנ"י, שנאמר: 'ויתילדו על משפחותם', וז"ש אלה המצות ... וסמך ליה וישאו את ראש", שלא זכו ליטול התורה אלא בשביל היוחסין.

וצריך להבין, מה שאמר שנתקנאו אומות העולם. ומי עמד בפניהם, והרי הקב"ה חזר על כל לשון ולא רצו לקבלה.

בספר גלילי זהב פרש הענין עפ"י מדרש בפרשת השבוע. "גאות אדם תשפילני" - זה תבור וכרמל, שבאו מסוף העולם, מתגאים לומר שאנו גבוהים ועלינו הקב"ה נותן את התורה. "ושפל רוח יתמוך כבוד" - זה סיני שהשפיל עצמו לומר שאני נמוך. וע"כ תמך הקב"ה כבודו עליו ונתנה עליו התורה, וזכה לכל הכבוד הזה. כמה דתימא "וירד ה' על הר סיני".

למדונו חז"ל, שמי שהוא בעל גאווה, אינו יכול לקבל תורה. ורק מי שיש בו מדעת קונו, למאוס בגבהות ולבחור במדת הענווה ושפלות הרוח יכול לקבל תורה. וכך אמרו במסכת מגילה (כט'.) "למה תרצדון הרים גבנונים" - למה תרצו דין עם סיני, כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני... אמר רב אשי ש"מ: האי מאן דיהיר בעל מום הוא, ובעל גאווה הלומד תורה אינה מתקיימת בידו. ואמרו "למה נמשלה תורה למים, מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקימין אלא במי שדעתו שפלה עליו (תענית ז'.).

וזוהי תכונת ישראל שירשוה מאבותיהם: "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט ..." ודרשו: חושקני בכם - שאפילו בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם.

נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר. למשה ואהרן אמרו "ונחנו מה". לדוד אמר "ואנכי תולעת ולא איש". אבל עובדי כוכבים אינם כן... .

וע"כ אמרו במדרש: "עמד וימודד ארץ", מדד האומות ולא מצא אומה ראויה לקבל התורה אלא ישראל. מדד הרים ולא מצא הר ראוי שתינתן עליו תורה אלא הר סיני שלשניהם מדת הענווה.

וזהו פרוש המדרש, שאומות העולם שאלו מה ראו אלו להתקרב, כלומר, איזו תכונה נפשית יש בהם שע"כ התקרבו לתורה, ונתנה להם. משא"כ אומות העולם שאין בהם תכונה זו וע"כ סרבו לקבלה. והשיב להם הקב"ה: הביאו ספר יוחסין שלכם, שעפ"י ספר היוחסין נדע מי הם אבותיהם, אל מי מתיחסים ומהן התכונות שירשו מהם. וכבר אמרו שזכות אבות הכוונה – זָכוּת אבות, והתברר שתכונת הענווה היא התכונה שהורישו להם. והיא שגרמה להם להתעלות לתורה. וזוהי הסמיכות – אלה המצוות אשר צוה להם ה' ביד משה – הענו מכל האדם, אל בני ישראל – ענוים מכל האומות. בהר סיני – נמוך מכל ההרים. וכל זה זכו בשביל היוחסין, שהם בני אבותם הענוים. שנאמר, שאו את ראש בני ישראל למשפחותם לבית אבותם.

ועל כך אנו מבקשים ג' פעמים ביום: "ונפשי כעפר לכל תהיה – פתח לבי בתורתך".