פרשת נשא תשס''ח

בפרשת השבוע מצוה ה' את הכהנים לברך את עם ישראל, אך גם הישראלים משתמשים בפסוקים אלו ואומרים אותם מיד לאחר ברכת התורה. ההסבר הפשוט, שמיד אחר ברכת התורה אומרים פסוקים מן התורה, משנה וגמ'. המשנה והגמ' הם מענייני תלמוד תורה, אך מה ענין לברכת כהנים? המשנה ברורה הביא טעם, שהעדיפו פסוקים שיש בהם לשון ברכה, אך נדמה שבברכת כהנים ישנם רמזים גם לתורה, וכך כתב בספר הלקח והלבוב לרב שערר.

בס' הרוקח כ' שבברכת כהנים ישנם שש ברכות, והם כנגד ששה סדרי משנה, ועוד הוסיף שמיברכך עד שלום בגי' שווה לזרעים, מועד, נשים, ישועות, קדשים וטהרות.

עוד כ' בסדר רב עמרם גאון, שיש בברכת כהנים ס' אותיות, והם כנגד ס' מסכתות שיש בששה סדרי משנה, וזה כשאנו מונים את ג' הבבות כמסכת אחת. וכיוון שיש בפסוק זה רמז לכל תורה שבע"פ, ע"כ אומרים אותו מיד אחר הברכה.

עה"פ "ששים המה מלכות ושמונים פילגשים" שבשה"ש (ו, ח) אמרו במדרש (שהש"ר ו, כא) ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות של הלכות. שאלו המפרשים, הרי באמת יש ששים ואחת מסכתות?

עוד סימן נתנו למסכתות הש"ס, שלכן נקראו הגאונים בשם זה, כי גאון בגי' ששים, ללמד שאדם כזה הבקי בס' המסכתות הוא הראוי לקראו גאון. ואף בזה קשה, הרי יש בש"ס ששים ואחת מסכתות.

הרש"ש בהגהותיו למדרש דייק מל' המדרש שששים המלכות הן ששים מסכתות של הלכות דוקא, וע"כ מסכת אבות שאינה של הלכות, אינה מן המנין וע"כ יש רק ששים מסכתות של הלכות.

משמעות הדבר שלצורך ידיעת ס' המסכתות זקוקים לכשרון שכלי, וגאון הוא זה שיכול להקיף את כל הש"ס, אך מס' אבות נקראת כך, כי היא אב לכל המסכתות האחרות, בחינת דרך ארץ שקדמה לתורה, וע"כ אין הגאונות קובעת בה דבר, שלא בגאונות תליא מילתא אלא בישרות הלב, במדות, באנושיות, ומי שחסר דברים בסיסיים אלו, אין לו חלק בתורה.

וזהו שאמרו חז"ל "אם אין דרך ארץ אין תורה", כי דרך ארץ קדמה לתורה, ומי שאין לו הנהגות ישרות ואנושיות, אינו בכלל תורה. אמנם אין אנו מסתפקים במוסר האנושי, וזקוקים אנו לתורה שתעשה ותרומם את המדות של האדם, לעשותו טוב בעיני אלקים ואדם, ולכן אם אין תורה אין דרך ארץ, כי בלא תורה ישאר האדם במדות האנושיות הנמוכות.

ודרשו חז"ל "לשמור את דרך עץ החיים", דרך זו דרך ארץ, עץ החיים זו תורה, והד"א קודם, וע"כ ס' בראשית קודם למתן תורה שבס' שמות, והוא ספר הישר (ע' בהרחבה בהקדמת הנצי"ב לספר בראשית). וכאשר עלה משה למרום, הוכיח אותו הקב"ה ואמר לו, "משה אין שלום בעירך", וענה לו משה: כלום יש עבד שנותן שלום לרבו", וא"ל הקב"ה, אעפי"כ היה לך לעזרני. הרי שלפני שקיבל משה את התורה, למדו הקב"ה מדת ד"א, דבלא זה א"א לקבל תורה. וכ"ד אלף תלמידי ר"ע שלא נהגו כבוד זה בזה, מתו בימים של ההכנה לקבלת התורה, שאלו הם הימים של הד"א שקדמה לתורה.

אותו ר"ע שלמדנו את הכלל הגדול של "ואהבת לרעך כמוך", אמר שם (ג, יז) "חביב אדם שנברא בצלם וכו'. חביבין ישראל שנבראו בצלם, וחביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה" והיינו שראשית העליה היא קודם כל חביבות לכל אדם שנברא בצלם, ואח"כ עולים בדרגה, ישראל שנקראו בנים למקום, שיש להם מחויבויות אחרות, במעלה עליונה מזו של הגוי, ולבסוף התורה המנחילה לנו כללים של מוסריות למעלה מהמידה האנושית.

רק כשיודעים מהו צלם אלקים הכללי, אפשר בסופו של תהליך להגיע לישראל שנתן להם כלי חמדה.