''אז ישיר משה'' - ''רבי אומר אז שר משה אין כתוב כאן אלא אז ישיר משה נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה''.(מכילתא) יש להבין היכן רמוזה תחיית המתים במילים אלו.

''ויאמינו בה' '' - איתא בילקו''ש - ''בשכר אמונה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה...'', לא ירש אברהם אבינו עוה"ז ועוה"ב אלא בזכות האמונה שהאמין שנאמר:"והאמין בה'", וכן אתה מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמונה שהאמינו שנא' "ויאמן העם". נמצאנו למדים שבזכות אמונה זוכים לגאולה לעוה"ב לרוה"ק מהי אותה האמונה?, ומדוע זוכים בעבורה להגאל?

להבנת פשר האמונה , נעיין במס' ב"ב (דף עה.) ושם דרש ר"י עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלושים על שלושים... ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד הרי עכשיו א"א למצוא ביצת עוף קטן ואיך יתכן שהיו אבנים גדולות כאלו. לימים הפליגה ספינתו בים, וראה מלאכי השרת יושבים ומנסרים אבנים טובות שהם שלושים על שלושים... ואמרו לו שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. חזר התלמיד לר"י - ואמר לו כאשר אמרת כן ראיתי. אמר לו ר"י ריקא אלמלא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה , נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. מגמ' זו ניתן להסיק כי אותו תלמיד היה חסר אמונה כיון שלא האמין במה שאינו רואה לפניו, או מה שאינו מסתבר לו. לפ"ז אדם בעל אמונה - הרי הוא מאמין גם במה שאינו רואה , אינו מוחשי, או שאינו נתפס בשכלו.

המאמין בקב"ה, ה"ה מאמין בהיותו בורא העולם, מנהיג העולם, משגיח על ברואיו, ובעל היכולת לפעול ללא שום הגבלה.

לפ"ז נבין מה שדרשו חז"ל, דהאומר מה אוכל למחר- הרי הוא מקטני אמונה. והטעם כיון שאינו רואה עכשיו לפניו, את האוכל שיאכל למחרת, הוא מסתפק אם ומה יאכל למחרת, לכן הוא נחשב קטן אמונה.

הגמ' בשבת לא. דרשה את הפס' "והיה אמונת עתיך חוסן..." אמונת - זה סדר זרעים, ובאר שם תוס' שהוא מאמין בחיי העולמים וזורע... כי הזורע מאמין שה' הוא הנותן חיים לכל חי, וממנו קיומנו, ובגלל הבורא הזרע יצמיח פירות. מצד מה שנראה א"א להבין איך מזרע שנרקב באדמה יהיו פירות.

ועפ"ז נבין את דברי הילקוט הנ"ל כי בזכות האמונה,בבורא בהנהגתו את העולם . הרי הוא דבק בבורא, וזוכה מהבורא לגאולה לעוה"ב לאותן דברים שאינם נראים.

בנ"י קודם קריעת ים סוף היו במצב של סכנה. כמבואר במדרש רבא עה"פ "ויבואו בנ"י בתוך הים..." שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד לחוטמן. ואח"כ נעשה להם ליבשה. (וכן דרשו במדרש תהילים קו- שירדו לתוך הים וע"ז נאמר- "הושיענו אלוקים כי באו מים עד נפש".) א"כ היו בסכנת טביעה, ובכ"ז האמינו בה' שיגאל אותן, מהמצב שעפ"י דרך הטבע נראה שאין להם סיכוי להגאל.

תחיית המתים, הרי היא חלק מהאמונה שמחוייבים להאמין בה, כיון שהיא אינה נתפסת בעיני בשר ודם, ואין לה הסבר או הוכחה שכלית, בנ"י שהיו בסכנת נפשות, האמינו שיגאלו. בזכות האמונה שרתה שכינה, ואמרו שירה ונושעו. וזהו רמז לתחיית המתים כלומר מה שנראה סוף החיים ובכ"ז אנו מאמינים כי לאחר הסוף יש עדין חיים, כמש"כ "ישובו ויקיצו שוכני עפר".

יהי רצון שבזכות האמונה- נזכה לגאולה שלמה, ולתחיית המתים במהרה בימינו.