בשבת הקרובה נקרא את ההפטרה השלישית מהפטרות ימי בין המצרים, חזון ישעיהו בן אמוץ.

בפסוק יג אומר הנביא:

לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה:

וצריך להבין, מהי מנחת השווא והקטורת שהיא תועבה, ומדוע 'לא אוכל און ועצרה' ?

חז"ל במסכת כריתות (דף ו ע"ב) לימדונו: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר, מהכא: ואגודתו על ארץ יסדה.

כלומר, הימצאותם של הרשעים בתוך כלל ישראל הוא לכאורה דבר חיובי.

מאידך, כתוב במשנה בסנהדרין (דף עא ע"ב): פיזור לרשעים - הנאה להן והנאה לעולם. הווה אומר, עדיף שלא יהיו הרשעים חלק מהקהל.

מתרץ המשך חכמה, שהדבר תלוי ב"תמהיל הרשעות" של אותם פושעים.

במקרה שלכל אחד מהם יש מידה רעה שונה מחברו, כגון שהאחד קמצן, השני בעל לשון הרע, והשלישי כעסן – אזי בזמן כינוסם יחדיו "יומתק מרירותן ויתבשם כל אחד מחברו".

האחד ילמד את השני להיות פזרן בממונו, השני ילמד את חברו להיות בעל אריכות אפיים, והשלישי ישפיע ממידת "שומר פיו ולשונו". בכהאי גוונא טוב שהם ביחד.

לעומת זאת, אם כולם יהיו עם אותן נטיות שליליות, יגרום הדבר לחיזוקן של המידות הרעות, "ומן קורי עכביש יהיו כעבותות עגלה". במקרה כזה ודאי שעדיף פיזורם מאשר כינוסם.

בית המקדש הוא המקום בו מתאחדים כל ישראל כאיש אחד בלב אחד, וכעין דברי הגמרא בברכות (דף ל ע"א) בנוגע להלכה שיש להתפלל לכיוון המקדש: נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד.

כך אפשר להבין את עניין הניסים שנעשו במקדש, שאף על פי שלכל יחיד ויחיד לא בהכרח היו זכויות להשגחה על טבעית, מכל מקום כשכל ישראל ביחד עם כל תכונותיהם ומידותיהם הטובות, זוכים הם להנהגה שמעל גדרי הטבע.

מנחה אינה קריבה בשותפין רק ביחיד (מנחות דף קד ע"ב) :

אין שנים מתנדבין וכו', אלא משום דכתיב בה: נפש. תניא נמי הכי, רבי אומר: אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' - הכל באין בשותפות, לא סילק הכתוב אלא מנחה, שנאמר: נפש.

אמנם בציבור יש מנחה, כמו שכתוב בקרבן העומר (ויקרא פרק כג פסוק יג) :

וּמִנְחָתוֹ֩ שְׁנֵ֨י עֶשְׂרֹנִ֜ים סֹ֣לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֛מֶן אִשֶּׁ֥ה ל-ה'

 מדוע? מכיוון שהוא נחשב כאחד, כמו איברים שונים המרכיבים גוף אחד.

ממילא, אם שנאה ופירוד הם מנת חלקם, אזלא לה האחדות ומעתה אינם כגוף אחד, ומנחתם "מנחת שווא" היא.                                                                                                                           גם הקטורת, כמון החלבנה שבכוחה לבשם את שאר המינים שעמה, אך בפני עצמה ריחה רע, ואף הקטורת תועבה.                                                                                                                            לא אוכל און ועצרה – האסיפה, הכינוס בכגון דא הוא רק און, רוע והשחתה.

יהי רצון שנדע תמיד להעריך את הטוב שבשני, ונצליח ללמוד כל אחד ממידותיו הטובות של חברו, ומתוך כך נזכה לאחדות אמיתית וטהורה שתביא לבניין אריאל.