"וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר יד, א). אמר רבה אר"י: אותו הלילה ליל ט' באב היה. אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני קובע לכם בכיה של דורות. (תענית כט.)

הדבר טעון בירור: מדוע חרבן ביהמ"ק בא לידי ביטוי ע"י "בכיה לדורות" – מהו ענין הבכי דוקא המסמל את החרבן?

מהי המשמעות העמוקה של ביהמ"ק? כותב הנפש החיים (שער א', פ"ד) בשם הזוהר הקדוש, שתבנית האדם הוא כתבנית ביהמ"ק, וכל חלק בביהמ"ק הוא כנגד אבריו של האדם. הלב הוא כנגד קודש הקודשים, שהוא מרכז העולם, וכך הלב מרכז הגוף. וכמו שהלב מחיה את הגוף, כך קוה"ק מחיה את כל העולם כולו. ולכן עיקר המקדש אינו המקדש החיצוני, אלא קדושת האדם עצמו, וכמו שנאמר "ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח): "בתוכו" לא נאמר אלא "בתוכם" – כי המטרה היא שהשכינה תשרה בכל אחד ואחד מישראל.

וכן מסביר המלבי"ם (שם) את הכתוב "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּש ... וְכֵן תַּעֲשׂוּ", ודרשו חז"ל: "וכן תעשו לדורות". מסביר המלבי"ם: "ר"ל, אל תחשבו שתכלית כוונתי היא עשית המקדש החיצוני, אלא תדעו שעיקר תכלית רצוני בתבנית המשכן וכל כליו שממנו תראו וכן תעשו – את עצמכם, שתהיו אתם המקדש. וזהו 'וכן תעשו – לדורות' את עצמכם". וכן אמר הנביא ירמיה (ז, ד): "היכל ה', היכל ה' המה" – עם ישראל הם עצמם היכל ה'.

וע"כ בנין ביהמ"ק תלוי במעשיהם של עם ישראל, ואם ח"ו עם ישראל מתרחק מהקב"ה – זהו גופא החרבן. וכן איתא באיכה רבתי (א, מג):

"ממרום שלא אש בעצמותי" (איכה א, יג). א"ר יהושע: הוא שהנביא מקנתרה ואומר לה: "קחי רחיים וטחני קמח" (ישעיה מז, ב). הא כל עמא טחנין חטין, ואת אומר "טחני קמח"? אלא אמרה ירושלים לבת בבל, אילו ממרום לא עשו בי מלחמה את היית יכולה להלחם בי? אילו ממרום לא שלחו בי אש – את היית יכולה לי? אלא אריא קטילא קטלת, קימחא טחינה טחנת, קרתא יקידתא אוקידתא.

ביהמ"ק הכללי הוא בבואה של ביהמ"ק הפרטי של כל אחד מעם ישראל, ואם אין את ביהמ"ק הפרטי – אין מקום לביהמ"ק הכללי. וזהו מה שאומר המדרש באיכה: "קמח טחון טחנת", "עיר שרוף שרפת" – הבית הוא שרוף מימלא ע"י המעשים המקולקלים של עם ישאל, ואין משמעות לשריפת המקדש ע"י נבוזראדן. וזהו שכתוב: "ממרום שלח אש בעצמותי".

המהר"ל באגדות החרבן מבאר את דברי הגמ', שביהמ"ק הראשון נחרב בשל ג' עבירות: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות, שזה כנגד האדם, כמו שבביהמ"ק היו ג' מחנות:

• מחנה שכינה - כנגד המוח.


• מחנה לויה - כנגד הלב.


• מחנה ישראל - כנגד הכבד.

תפקידו של האדם להשליט את המוח על כל הגוף, ולקדש את הכוחות הבהמיים שלו. ג' העבירות בבית ראשון היו הרס ג' הכוחות הנ"ל: עבודה זרה היתה הרס כח המחשבה, שהוא המוח. שפיכות דמים היתה הרס כח הרגש שבאדם, שהוא הלב. גילוי עריות היא שליטת הכח הבהמי על האדם, שזה הכבד. ביהמ"ק הכללי הוא בבואה של ביהמ"ק הפרטי שהוא האדם, וכיון שביהמ"ק הפרטי נהרס –זה גרם להרס ביהמ"ק הכללי.

מכאן נגיע להבנת ה"בכיה לדורות". בכי זהו דבר פנימי, ביטוי לרגש עמוק שבלב האדם. אדם הבוכה מביע צער עמוק על מעשה שקרה לו. "וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" – העם בוכה מתוך חוסר אמונה בארץ חמדה, חוסר אמונה בהקב"ה. "כי הוא חזק ממנו" – היה כאן ביטוי לרקבון פנימי של העם, הבא לידי ביטוי ע"י הבכיה של חינם. ולכן אומרים חז"ל: "אמר הקב"ה: "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אתן לכם בכיה לדורות". הבכיה לדורות היא התיקון של החרבן, התיקון של הפגם הפנימי שהופיע בעם ישראל.

ולכן אומרים חז"ל: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה", כי מי שמתאבל על ירושלים ובוכה על החרבן, הרי שהוא מתקן את הפנימיות שלו, ובונה את הבנין הפרטי שלו. האֵבל על ירושלים זהו גופא הבנין, ולכן הוא כבר עכשיו זוכה ורואה בבניינה – כי כבר כעת יש את הבנין הפרטי שלו. יזכנו ה' לראות בנחמת ירושלים ובבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

(פורסם בענבי הכרם # פרשת דברים)