הרמ"א בשו"ע או"ח סימן תרצ"ד סעיף א כותב:

י"א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר.

מצינו בדברי חז"ל מספר סיבות להבאת מחצית השקל:

1. לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל (ירושלמי שקלים ב, ג)


2. "אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים" (מגילה יג ע"ב).


3. לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף (ירושלמי שם).

ויש לשאול מה המכנה המשותף של כל הטעמים הללו.

אומר הרב אור החיים הקדוש (שמות יט, ב), שישנם שלושה דברים הכרחיים ללימוד התורה, שרומזת התורה בפס' זה: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".

"הא' הוא התגברות והתעצמות בעסק התורה כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה...כי לא תושג ההשגה אלא בהתעצמות גדול, וכנגד זו אמר הכתוב ויסעו מרפידים...נתכוין לומר שנסעו מבחינת רפיון ידים. במילים אחרות, התלהבות בעבודת ה'. וענין ב' הוא השפלות והענוה כי אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר, וכנגד זה אמר ויחנו במדבר פירוש לשון שפלות וענוה כמדבר שהכל דורכים עליו: וענין ג' הוא בחינת ייעוד חכמים בהתחברות בלב שלם ותמים לא שיהיו בד בבד שעליהם אמר הכתוב (ירמיה נ) חרב אל הבדים (ברכות ס"ג א), אלא יתועדו יחד ויחדדו זה לזה ויסבירו פנים זה לזה, וכנגד זה אמר ויחן שם ישראל לשון יחיד שנעשו כולן יחד כאיש אחד, ועתה הם ראוים לקבלת התורה. כלומר אהבה ודיבוק חברים".

כיוצ"ב אומר הכלי יקר (שם): "ויסעו מרפידים, היינו מן המקום אשר היו שם בריב ומחלוקת כי המקום ההוא נקרא מסה ומריבה ורפידים אותיות פרידים כמו כשב כבש על שם הפירוד שהיה ביניהם. וחז"ל דרשוהו (סנהדרין קו.) מלשון רף ידים, כי זה תלוי בזה כי על ידי הפירוד שהיה ביניהם רפו ידיהם מן התורה".

והנה אמרו במדרש (ילקו"ש במדבר רמז תרפד): "בשלשה דברים נתנה התורה באש ובמים ובמדבר, באש שנאמר והר סיני עשן כולו, במים שנאמר ה' בצאתך משעיר גם עבים נטפו מים, במדבר דכתיב במדבר סיני".

ואכן שלושת הדברים בהם נתנה תורה מקבילים ששלושת היסודות שהזכרנו לעיל:

אש - רומזת להתמסרות ולהתלהבות בעבודת ה'.

מים - רומזים למידת הענוה: למה נמשלו דברי תורה למים וכו', מה מים מניחין מקום גבוה והולך למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקימין אלא במי שדעתו שפלה (תענית ז ע"א).

מדבר - רומז לדיבוק חברים: המדבר הוא מקום המופקר לכל, כמו"כ הרב צריך ללמד תורה לכל בחינם^[1]. לימוד התורה בחינם מביא לידי דיבוק חברים. לכן ת"ח נקרא 'חבר', מלשון חיבור.

במחלוקת של ר"א וחכמים (ב"מ נט ע"ב), ר' אליעזר מביא כמה ראיות לכך שהלכה כמותו: "אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול".

וגם שלושת הדברים הללו מקבילים ליסודות שהזכרנו לעיל:

החרוב מקביל לאש, כיון שהוא מבטא הסתפקות במועט וויתור על תענוגות העולם לצורך לימוד התורה - כלומר התמסרות ללימוד. את הכח להתמסר ללימוד התורה ניתן להשיג ע"י ההתלהבות והחשק בלימוד.

אמת המים מקבילה למים כמובן.

ביהמ"ד מקביל לדיבוק חברים: הלימוד נעשה בבית המדרש, מקום בו כולם מתכנסים יחד ללמוד, ולא לומדים כל אחד בפנ"ע.

חג הפורים הוא השלמה של מתן תורה, כדברי חז"ל "הדור קבלוה בימי אחשוורוש" (שבת פח ע"א). על כך רמזו "כיפורים - כפורים" - בשניהם קיבלו ישראל את התורה שבע"פ: שם מאונס וכאן מרצון.

גם במחצית השקל נמצאים שלושת היסודות הנ"ל:

התלהבות והתמסרות: הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואומר לו כזה יתנו (רש"י שמות ל, יג): המטבע של אש מבטא את ההתלהבות וההתמסרות לתורה.

ענוה: עצם הבאת מחצית השקל באה לרמוז שלכל אחד יהיה לב נשבר ונדכה: יהא שפל רוח בעיני עצמו.

אחדות: עצם הבאת מחצית השקל מראה שכל אחד משלים את חברו.מחצית השקל שימשה לצורך אדני המשכן. ידועים דברי רש"י, שהמשכן בא לכפר על חטא העגל. חטא העגל נבע מכמה יסודות: פגם באהבת ה', חוסר ענוה,^[2] ופירוד (כדברי הכל יקר בפרשת שמיני).

שלוש הסיבות שאומרים חז"ל להבאת מחצית השקל, מקבילים לשלושת היסודות הנ"ל:

1. תיקון לגזירת המן: גזרת המן באה בגלל חוסר התלהבות בעבודת ה', כדברי המדרש (ילקוט שמעוני) "ישנו עם אחד...ישנו מן המצות" [אפשר לפי"ז להבין את דברי הגמ' ורש"י (מגילה טז.), שהמן הבין שהוא יכשל כאשר ראה את מרדכי מלמד את ישראל מצוות העומר, מפני שספירת העומר מבטאת את ההשתוקקות וההתלהבות לקבלת התורה].


2. כפרה על חטא העגל: הזכרנו לעיל שחטא העגל נבע מגאוה. התיקון לכך הוא ע"י מידת הענוה.


3. כפרה על מכירת יוסף: מכירת יוסף נבעה מפירוד, והתיקון לכך הוא בכח האחדות.