הפסוקים בפרשתנו מתארים את לידת בנימין ופטירתה של רחל-

ֲ 

'ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה:ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן: ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין:ֲ  ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם:

ֲ 

למקרא הפסוקים נשאלת השאלה- מדוע, כשרחל הייתה במצב כזה על ערש דווי , יעקב התווכח איתה על השם שיינתן לילד שזה עתה נולד? האם זה היה הזמן והמקום הנכונים להתווכח על עניין כזה? האם יעקב בתקופה כזו לא היה רוצה להעביר דברי נחמה?

ועוד קשה שמצאנו שבכל השבטים(לבד מלוי) האמא היא זו שקבעה את שם הרך הנולד כמבואר בפסוקים-

ֲ 

'ותקרא שמו ראובן.. ֲ ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי..ֲ  ותקרא שמו שמעון'

ֲ 

ומה ראה יעקב דווקא כאן לשנות את שמו לבנימין?

ֲ 

נציע שתי תשובות לשאלה הזו, התשובה הראשונה קשורה לסיבה מותה של רחל בטרם עת , המדרש מספר כי הייתה זו קללתו של יעקב שגרמה למיתתה-

ֲ 

ֲ 'יֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַעֲקֹ֔ב מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ וַתִּגְנֹ֖ב אֶת־לְבָבִ֑י וַתְּנַהֵג֙ אֶת־בְּנֹתַ֔י כִּשְׁבֻי֖וֹת חָֽרֶב:.. לָ֥מָּה גָנַ֖בְתָּ אֶת־אֱלֹהָֽי:ֲ  וַיַּ֥עַן יַעֲקֹ֖ב וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֑ן כִּ֣י יָרֵ֔אתִי כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־תִּגְזֹ֥ל אֶת־בְּנוֹתֶ֖יךָ מֵעִמִּֽי: (לב) עִ֠ם אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֣א אֶת־אֱלֹהֶיךָ֘ לֹ֣א יִֽחְיֶה֒ נֶ֣גֶד אַחֵ֧ינוּ הַֽכֶּר־לְךָ֛ מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַֽח־לָ֑ךְ וְלֹֽא־יָדַ֣ע יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם:'

ֲ 

ובאו על כך דברי המדרש בפרקי דרבי אליעזר-

'ולא ידע יעקב בכל אלה, אמר כל מי שיגנוב התרפים ימות בלא עתו, והיוצא מפי צדיק כיוצא מפי המלאך, וילדה רחל ומתה'

ֲ 

ואף שלא התכוון לכך יעקב ולא העלה בדעתו הרי שקללה יכולה לפעול גם בלא מתכוון כפי שביאר הקובץ שיעורים(כתובות ר"ח)-

wֲ דהדיבור של פה קדוש פועל בטבע אפילו בלי שום כונה, והוא כמו הגרזן החוצב גם בלא כוונה רק מטבעו, כן הוא גם דיבור האדם. אלא שאם טימא שפתיו בדיבורים אסורים הוחלש כוחן, כמו הסכין שעלה עליו חלודה הרבה שאין בכוחו לחתוך, עד שיסירו החלודה ממנו'

ֲ 

השאלה היא מי אשם במצב, האם על יעקב האשמה ֲ או על רחל, ייתכן שבדיוק בשאלה זו נחלקו שניהם, כל אחד רצה לקחת את האחריות למעשה וביטא זאת ֲ בשם שנתן.

רחל קוראת לבנה ֲ בן אוני רצונה לומר , אולי על שם הפסוק בתהילים צד-

'ויהי ה' לי למשגב ואלהי לצור מחסי: וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' '

ופירשו במצודות : וישב עליהם - עליה' ישיב את גמול החמס שעשו בכח הזרוע:

ֲ 

לעומת רחל יעקב רוצה לקחת את האחריות למעשה וקורא לו בנימין ואולי הוא מכוון בשם בנימין ללשון ימין שמשמעותה שבועה על פי פסוק בתהילים קמד-

' אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר'

ֲ 

וכך, שעה שנפשה של רחל יוצאת בשעת לידתה- יודעים שניהם, גם יעקב וגם רחל, כי שבועתו- קללתו של יעקב היא שגרמה למיתה זו טרם זמנה. אך רחל האוהבת את יעקב, אינה רוצה להאשים את אהובה בכך "ובצאת נפשה כי מתה", היא נוטלת את האחריות לתוצאה הנוראה של הקללה על עצמה, וקוראת לבנה בשם "מעין המאורע" בן האון שלי, זכר למעשה האון שעשתה כאשר גנבה את התרפים של אביה ושיקרה לו. אך יעקב יודע, שהוא אחראי לתוצאה הנוראה הזאת, ואינו רוצה להאשים את רחל ולהטיל עליה את האחריות. כאוהב אמיתי הוא נוטל על עצמו את האחריות למעשה הנמהר שעשה ואף הוא קורא לבנו בשם "מעין המאורע" בן ימין- בן השבועה שאני נשבעתי .

ֲ 

ֲ תשובה נוספת לסיבת שינוי שמו של בנימין נותן הרמב"ן-

ֲ 

רמב"ן בראשית פרק לה

והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבליֲ  'לא אכלתי באוני'. ֲ ואביו עשה מן אוני כחי, מלשון ראשית אוני . ולכן קרא אותו בנימין, בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה, כענין שכתוב (קהלת י ב) לב חכם לימינו, ימינך תמצא לכל שונאיך (תהלים כא ט), ימין ה' רוממה (שם קיח טז), רצה להיות קורא אותו בשם שקראתו אמו, כי כן כל בניו בשם שקראו אותם אמותם יקראו, והנה תרגם אותו לטובה ולגבורה:

ֲ 

המדרש ממליץ לבדוק טוב לפני שבוחרים שם לילוד שכן השם משפיע על הילוד , השם הוא מהותו ומטרתו של האדם בחייו.

יעקב, שלא רצה שהבן הקטן יישא על גבו כל חייו את מורשת הסבל ואת רגשות האשמה על הולדתו שעלתה במותה של אמו, מחליט לשמור על הצליל אך לשנות לחלוטין את המשמעות. הוא קורא לו: בן ימין, כלומר הבן שייתןֲ  חוזק. אם כך הרי שאמו קראה לו בן-סבלי, ואביו קרא לו בן-כוחי. הצליל אולי דומה אך המשמעות הפוכה. ילד הנושא שם רווי אשמה שנחקק באותו רגע מלא ייסורים של אמו על ערש דווי אינו יכול להגיע למחוזות של שמחה וצמיחה. הוא נדון כל חייו לשאת על גבוֲ אתֲ כל ֲ סבלה של אמו.

אלא שאפשר להוסיף על כךֲ  תוספת נופך מדוע באמת בלשון הקודש המילה 'און' משמשת גם לאבל וגם לכוח שלכאורה הם שתי משמעויות הפוכות? אלא שכנראה המסר הטמון כאן הוא שמי שמצליח לעבור את הסבל את הניסיון ומתחזק בבטחונו בה' הרי שהוא מתחשל הרי שהוא מקבל יותר כוח. דווקא המשבר יוצר לידה יוצר חיים חדשים.

יעקב נתןֲ  לאשתו ולעמו , עם לידת התינוק החדש שלו את אחד המסרים החשובים ביותר ביהדות. אותן מילים בעברית המשמשות לצער וכאב היא המילה המשמשת לעוצמה ולמרץ. אֵיך? כל צער וכאב חייבים להביא לידה חדשה של מודעות, תובנה ואהבה. יעקב דאג שבנו לא יראה את עצמו כתוצר של צער וכאב. כן, הוא היה מתאבל על הכאב והצער, אבל הוא לעולם לא יהפוך לקורבן של זה. במקום זאת הוא היה הופך את כאבו למקפצה למקור כוח חדש והעצמה.