וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ׃ וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָלְצ֧וּ מֵאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִהְיוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת־ה' בְּמִדְיָֽן׃ אֶ֚לֶף לַמַּטֶּ֔ה אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה לְכֹל֙ מַטּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל תִּשְׁלְח֖וּ לַצָּבָֽא׃ וַיִּמָּֽסְרוּ֙ מֵאַלְפֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף חֲלוּצֵ֥י צָבָֽא

כתוב במדרש רבה:

אמר רבי חנניה בר יצחק: בשנים עשר אלף הלכו למלחמת מדין. שעלו מן הרחצה. רבי הונא אמר: שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד, שאלו הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד לא היה משה משבחן ולא היו עולין משם בשלום, הוי אומר שהיו צדיקים ביותר.

נשאלת השאלה, מה העניין המיוחד של אי הקדמת תפילין של ראש לתפילין של יד?              הרי לכאורה היה מקום לשבח את עצם מצוות תפילין, שקיימוה כל היוצאים לצבא, ומעלתה כי רבה היא?

אולי ניתן לומר שישנו יסוד גדול בדבר הזה.

ידועה ההלכה שהבא להניח תפילין ונזדמנה לו תפילה של ראש תחילה, אע"פ שכלל נקוט הוא בידינו שאין מעבירין על המצוות, בכל זאת חייב הוא להניח קודם את התפילין של יד ורק אחר כך את של ראש.

היד היא האיבר בו משתמש האדם לרוב ככל פעולותיו, היא מסמלת את העשייה.             

הראש לעומתה מסמל את החשיבה וההבנה.

כשם שעם ישראל הקדימו נעשה לנשמע בקבלת התורה, כך צריך כל יהודי להיות מוכן לקיים כל מצווה באשר היא, גם אם לעת עתה אינו מבין את טעמה.

וכבר האריכו הקדמונים שלעולם חייב אדם לקיים את המצוות מכח הציווי שנצטוונו בהן, ורק אחר כך ישכיל בדעתו ושכלו בטעמיהן.

בדומה לזה כתב הרמב"ם:

רָאוּי לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְלֵידַע סוֹף עִנְיָנָם כְּפִי כֹּחוֹ. וְדָבָר שֶׁלֹּא יִמְצָא לוֹ טַעַם וְלֹא יֵדַע לוֹ עִלָּה אַל יְהִי קַל בְּעֵינָיו וְלֹא יַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל ה' פֶּן יִפְרֹץ בּוֹ (הלכות מעילה פרק ח הלכה ח).

אכן מותר ואף מצווה לחקור אחר טעמי המצוות, אך בשום אופן לא לתלות את קיומן בהבנתן.

זהו היסוד בהנחת תפילין: ראשית כל היד, העשייה, ורק אחר כך הראש, ההבנה.

לכן גם בחליצת תפילין חולצים קודם את של ראש על מנת לרמוז שגם אחרי שחקרנו בשכלנו וטרחנו בדעתנו, עדיין נשארים אנו עם העשייה לבדה מכח הציווי.

יהי רצון שנזכה לקבל על עצמנו את המחוייבות הטוטאלית של תורתנו הקדושה ללא תנאי, ובמקביל לעיין ולהעמיק בה עד היכן שידנו משגת.