רבן של ישראל, רש"י ה-'פרשן-דתא' קבע לנו כלל גדול בראשית פרושו לתורה: "יש מדרשי אגדה רבים, וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות. ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו" (בראשית ג, פס' ח, ד"ה וישמעו).

לפיכך יש לתמוה מה ראה רש"י בתחילת פרשתנו לחרוג לכאורה מכלל זה, ולהביא בפירושו מדרש אגדה שבהשקפה ראשונה איננו נראה כלל כתואם את פשטי הכתובים:

הקורא את דברי משה רבינו למרגלים מבין בפשטות כי שאלת משה רבינו "הבמחנים אם במבצרים" כונתה – האם הם עם חזק הערוך למלחמה ויקשה לכבוש את ארצם, או שמא הם כיושבי ליש שהיו "עם שוקט ובוטח" אשר קל לכובשם כיון שעריהם אינן בצורות ומוכנות למערכה, מה שמעיד על חולשתם. כך עולה גם מדברי המרגלים בהמשך הפרשה: "אפס כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי הענק ראינו שם" (פס' כח, וכה"ג איתא בדברים א, כח). ברור הוא שכונת המרגלים בכל תיאוריהם להראות את חוזק העם, ולא את חולשתם. אותה ההבנה עולה גם מדברי משה רבינו עצמו במשנה תורה -"ונלכד את כל עריו... ששים עיר... כל אלה ערים בצרות חומה גבוהה דלתים ובריח" (דברים ג, ד-ה).

אולם, הפוכים בתכלית הם דברי האגדה שמביא רש"י בפירושו: "סימן מסר להם: אם בפרזים יושבין - חזקים הם שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין - חלשים הם".

וצריך עיון – מה הביאו לרש"י לפרש המקרא ע"פ אגדה זו?

התמיהה גדילה שבעתיים כשנתבונן בפסוק עליו הביא רש"י דברי אגדה זו. במקום להביאם כמתבקש על סוף פס' י"ט "הבמחנים אם במבצרים" מביאם רש"י בפס' י"ח, בד"ה "החזק הוא הרפה", והדברים מתמיהים!

ושמעתי מאמו"ר יישוב נפלא לתמיהות אלו, שכן אם נתבונן בפסוקים נמצא שבכל השאלות אותן מורה משה רבנו למרגלים לבדוק, מפרידה בין שתי האפשרויות תיבת 'אם': "המעט הוא אם רב... הטובה היא אם רעה... הבמחנים אם במבצרים... השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין". החריג היחיד הוא בשאלה "החזק הוא הרפה". דקדוק זה בפסוקים אומר דרשני. כדי ליישב ענין זה מביא רש"י את דברי המדרש ש-'סימן מסר להם', וסימן זה רמזה התורה בכך שהשמיטה את תיבת 'אם' משאלה זו, וכך ניתן לפסק את דברי משה רבנו באופן נוסף: "החזק – הוא הרפה!" דהיינו – מי שנראה לכאורה חזק – הוא הוא הרפה באמת!

עפ"ז מיושבות שתי הקושיות בחדא מחתא – ברור מהי הסיבה שהביאה את רש"י להביא את דברי חז"ל אלו, וברור גם מדוע כתבם לכאורה שלא במקומם אלא בד"ה "החזק הוא הרפה"!

ובמה שיש להקשות על מדרש זה משני המקורות שהבאנו, נראה לי ליישב בקצירת האומר דטענת המרגלים היא שאף אם היה נכון סימנו של משה רבנו בסתמא, כאן אין הדברים כן, שהרי ראו בפירוש ש-'עז העם היושב בארץ' 'וגם ילידי הענק ראינו שם', ואם כן כאן אין הסימן של מרע"ה תקף.

באופן זה ניתן גם ליישב את המקור השני, ובזה יבואר מדוע האריכה שם התורה והביאה פסוק שלם מיותר לכאורה לתאר את גודלו וחוזקו של עוג (פס' יא), דהטעם הוא כדי שלא נאמר שכיון שהערים בצורות אם כן זה סימן שהעם שבהן חלש הוא, וממילא אין רבותא ושבח כ"כ גדול במה שכבשו ישראל את ארצו של עוג. אמנם לתירוץ זה קצת קשה דא"כ למעשה בטלו דברי משה רבנו. ולכן נראה ליישב באופן נוסף שאע"פ שאמנם כדברי משה כן הוא, והעם שבמבצרים חלש הוא, ואם כן אינו יכול לתקוף ולהזיק כ"כ, מ"מ קשה מאוד לכובשו (וכמו שמצינו לגבי העיוורים והפסחים ביבוס), ולכן אומר משה רבינו שישראל כבשו ששים ערים בצורות – אשר קשה מאוד לכובשן, אף שהעם בהם חלש, 'לבד מערי הפרזי הרבה מאוד' – שהעם בהם חזק וגיבור. ודברי המרגלים יש ליישב בפשטות שמתוך רצונם להפחיד את העם הכחישו את דברי מרע"ה (הנכונים) שהעם שבמבצרים רפה הוא, וטענו שכל העם אשר בתוכה (כולל אותם שבמבצרים) הינו חזק ועז, וא"כ הקושי לכובשה כפול ומכופל