פרשתנו פותחת בציווי ה' אל משה:

דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת

רש"י מביא את דברי המדרש:

לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשָׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים, חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה, לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ! שֶׁלְּךָ גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת

כלומר, מצוות הטבת הנרות והדלקתם ניתנה לאהרן ולבניו כ"פיצוי" על כך שלא נטלו חלק בחנוכת המשכן יחד עם שאר שבטי ישראל.

והדברים תמוהים, שהרי כל חומש ויקרא (המכונה "תורת כהנים") מלא במצוות שניתנו לכהנים במקדש: הקרבת הקורבנות, הכניסה לקודש הקודשים ביום הכיפורים, ועוד שאר עבודות רבות.                                                                                               אם כן, מדוע חלשה דעתו של אהרן? הרי רב חלקו וחלק בניו במקדש ה' ?

אולי נוכל לפרש את העניין על פי פרשה מפורסמת בספר שמואל ב (כד, כב).

לאחר שהמגיפה מכה בעם, נצטווה דוד על ידי גד החוזה לעלות ולהקים מזבח בגורן ארונה היבוסי.                                                                                                    ארונה מוכן לתת את הכל בחינם:

 
וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑ו רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים

אך דוד מסרב:

וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אֲרַ֗וְנָה לֹ֚א כִּֽי־קָנ֨וֹ אֶקְנֶ֤ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַעֲלֶ֛ה ל-ה' אלקי עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֤ד אֶת־הַגֹּ֙רֶן֙ וְאֶת־הַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁים

לעומת זאת, בספר דברי הימים א (כא, כה) נאמר:

וַיִּתֵּ֥ן דָּוִ֛יד לְאׇרְנָ֖ן בַּמָּק֑וֹם שִׁקְלֵ֣י זָהָ֔ב מִשְׁקָ֖ל שֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת

אומרת הגמרא במסכת זבחים (קטז ע"ב):

דתניא כתוב אחד אומר  ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות וגו' , וכתיב  ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים הא כיצד?  גובה מכל שבט ושבט חמשים שהן שש מאות

כלומר, דוד המלך גבה מכל שבט ושבט משבטי ישראל סכום של חמשים שקלים לצורך קניית מקום המזבח (ויש מפרשים שקנה את כל הר הבית).

וכל כך למה? וכי היה חסר לאוצר המלך את הסכום הזה, שהיה צריך לגבותו מכל העם?

אך הדברים ברורים, שהרי בית המקדש אינו שייך למישהו מסוים, אלא הוא נועד עבור כלל ישראל, וממילא כלל ישראל משתתפים ברכישת הקרקע ואחר כך בבנייתו.

יתכן שחלשה דעתו של אהרן מפני שחשש שהוא ושבטו אינם נוטלים חלק בהקמת המשכן, וכיבכול אין להם חלק  בו כמו לשאר ישראל.                                                        ואף שהם עובדים במקדש ומשרתים בו, עדיין יתכן וזהו שרות חיצוני, כמו שכיר, כאדם הבא מבחוץ לעבוד אצל בעל הבית שאין לו שום בעלות במקום.                                      יתכן וחשש זה נבע מחטא העגל, שמא גרם החטא שלא יהיה להם חלק עם כולם.

אומר לו משה משמו של הקב"ה, אל תדאג. אתה מקבל את האחריות על הדלקת המנורה, שמבטאת את השראת השכינה בישראל, וממילא ברור שגם לך ולשבטך יש חלק מהותי בהקמת המשכן.

יהי רצון שנזכה כולנו לתת את חלקנו בבניין בית המקדש במהרה בימינו, ובהחזרת השכינה לישראל.