"בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". (במדבר  ח:ב) מצות הדלקת הנרות במנורה הוזכרה כבר בפ' תצוה ובפ' אמור.  פרשתנו, עפ"י הסברו של הספורנו, אינה חזרה על האמור, אלא יוצקת  תוכן חדש בקני המנורה, ובאה לפרש את מהותה של המצוה.

שבעה קנים למנורה -- שלשה מימין ושלשה משמאל ונר אמצעי, והם  מייצגים את החלוקה הפנימית שבעם ישראל ואת היחסים שביניהם. השלשה  שמימין מורים על העוסקים בחיי עולם, היינו מי "אשר נדבה רוחו אותו  והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה', והלך  ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו  בני האדם". (רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל) ולעומתם, שלשת הנרות  השמאליים מורים על העוסקים בחיי שעה, החורשים בשעת חרישה וקוצרים  בשעת קצירה. וכל הששה מסוגלים להתקיים יחד, משום שכולם מכוונים אל  הנר האמצעי, היינו:

להפיק רצון הא-ל יתברך, באופן שיושג מכוונו בין כולם וירוממו את שמו יחדו, כמו שקבלו עליהם כאשר העיד באומרו, 'ויענו כל העם יחדו ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה', כלומר: בין כולנו נשלים כוונתו. (ל' הספורנו)

כך נבנית האומה הישראלית, כגוף אחד בעל אברים רבים ושונים.  וכשכולם מכוונים לתכלית אחת, מסייעים בזה אנשי הארץ לאנשי הרוח,  ואין קבוצה אחת מבטלת את חברתה ולא מתנשאת עליה , וכמאמר חז"ל במס'  חולין, "לעולם יתפללו האשכולות על העלים, שאם אין עלים אין  אשכולות". ודמתה שם הגמ' את האשכולות לת"ח, ואת העלים לעמי הארץ.

וצריכים ת"ח להעריך את פעלם של עמי הארץ, שאילולי הם, גם ת"ח לא  יוכלו להתקיים. בסופה של הפרשה נאמר למשה: "אספה לי שבעים איש  מזקני ישראל" (יא:טז), ונאמר ע"ז במדרש:

זהו שאמר, בונה שמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה. למה הדבר דומה, לפלטין שהיתה בנויה ע"ג ספינות, כל זמן שהספינות מחוברות, פלטין  שעל גביהן עומדת, כך "בונה שמים מעלותיו", כביכול כסא מבוסס מלמעלה, בזמן שישראל עושין אגודה אחת.

מדרש זה עוסק במעלת השלום בישראל , אלא שיש מקום להעמיק בדברי  חז"ל, מדוע נקטו כאן ציור משונה של פלטין ע"ג ספינות, ומהו הקשר  לשבעים הזקנים?

מפרש הרב קוק זצ"ל, שהמספר שבעים מורה על מירב חילוקי הדעות  האפשריות, וכשם שאומות העולם נחלקו לשבעים לשון, כך הסנהדרין יש  בהם שבעים דעות אפשריות. ותלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, וכולם  מכוונים לתכלית אחת, ויש כאן הפרייה הדדית ובירור כל שיטה, ויחדיו  יוצרים את השלום הגדול.

"דרך אניה בלב ים" (משלי כ:יט) -- כל ספינה הולכת לדרכה שלה, ומ"מ  הפלטין שעל גביהם מאחד אותם לתכלית אחת, וזהו שאמרו חז"ל שבזמן שהם  מחוברות, פלטין שע"ג עומדת. אין הכוונה לביטול דרכם של הספינות,  אלא התאחדות הדרכים השונות למטרה אחת. וכך מתבסס כסאו של הקב"ה על  אחדותם של ישראל, כאשר כל שבט וכל פרט ממלא את יעודו האישי, וכולם  יחדיו מכוונים למטרה האחת של ביסוס כסאו של הקב"ה למעלה.