שבירת הלוחות

אין ספק שהאירוע המרכזי בפרשתנו הוא חטא העגל. החטא עצמו והשלכותיו הרבות השפיעו ומשפיעות על ישראל והעמים במידה רבה. ראשונים ואחרונים עסקו במהות החטא, בשורשיו ובתוצאותיו. ברצוני להתמקד באירוע נוסף ומזעזע לא פחות והוא: שבירת הלוחות ע"י משה רבנו ע"ה.

נתאר לעצמנו את המקרה הבא: בעקבות מעשה נורא שהיה באחת הקהילות בישראל, נכנס הרב הראשי לישראל בחמת זעם לאחד מבתי הכנסת המרכזיים בירושלים, ומול קהל הומה אדם ניגש לארון הקדש, הוציא את ספר התורה המהודר והשליך אותו לארץ בחזקה...

אין ספק שמקרה כזה ח"ו היה מזעזע את העולם היהודי כולו! שבירת הלוחות היא מעשה קשה הרבה יותר. לוחות ראשונים היו במעלה עצומה ונוראה "הלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא".

מה פשר מעשהו של משה? מה רצה ללמדנו בזה?

חלילה לייחס למשה רבנו פעולה של פזיזות  חסרת מחשבה! ועוד, שמשה קיבל שבח מאת ה' יתברך על כך. על המילים "אשר שיברת" אומרים חז"ל: יישר כח ששיברת". סימן שהיה זה מעשה רצוי וראוי להיזכר לדורות.

עוד קשה, הקב"ה בוחר לסיים את חמשת חומשי תורה במעשה שבירת הלוחות! המילים האחרונות בתורה הן: "לעיני כל ישראל" (דברים לד, יב), ומבאר רש"י שם: "לעיני כל ישראל - שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת".

אין ספק שהתורה מייחסת למעשה שבירת הלוחות חשיבות גדולה ויש להבין מה הוא בא ללמדנו.

ישנם תירוצים שונים לשאלה זו ודומני שהרעיון של המשך חכמה בעניין הוא יסודי מאד בהשקפת היהדות. זה לשונו:

"ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר, הענין, כי התורה והאמונה המה עיקרי האומה הישראלית וכל הקדושות א"י וירושלים כו' המה פרטי וסניפי התורה ונתקדשו בקדושת התורה... וכן הוא שוה בין לאדם הגבוה שבגבוהים, משה איש האלקים להשפל שבשפלים, ואם יעבור אחד מהמה על אחת ממצות ד', דת אחד לו עם השפל שבשפלים...

וע"ז צווח משה ככרוכיא, האם תדמו כי אני ענין ואיזו קדושה בלתי מצות ד'? עד כי בהעדר כבודי עשיתם לכם עגל, חלילה גם אני איש כמוכם! והתורה אינה תלויה בי, ואף אם לא באתי היתה התורה במציאותה בלי שנוי חלילה, והראיה כי ל"ח שנה שהיו נזופים במדבר לא היה הדבור מתיחס למשה ואל תדמו כי המקדש והמשכן המה ענינים קדושים בעצמם, חלילה, השי"ת שורה בתוך בניו, ואם המה כאדם עברו ברית, הוסר מהם כל הקדושה והמה ככלי חול.. ויותר מזה הלוחות מכתב אלקים, גם המה אינם קדושים בעצם רק בשבילכם, וכאשר זנתה כלה בתוך חופתה המה נחשבים לנבלי חרש ואין בהם קדושה מצד עצמם, רק בשבילכם שאתם שומרים אותם. סוף דבר אין שום ענין קדוש בעולם ויוחס לו העבודה והכניעה, רק השי"ת שמו הוא קדוש במציאותו המחוייבת ולו נאוה תהלה ועבודה, וכל הקדושות המה מצד צווי שצוה הבורא! וזהו ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות [וראה כי גדל טעותן עד, אשר לא חשבוהו לספק כלל כי לא רצו לעמוד אולי ירד משה ולהביט מרחוק על ביאתו רק היו משוקעין בטעותם בתועבות העגל אשר חשבוהו לאלקי] הבין טעותן ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות, ר"ל כי אין שום קדושה וענין אלקי כלל בלעדי מציאות הבורא ית"ש, ואם הביא הלוחות היו כמחלפים עגל בלוח ולא סרו מטעותן, אולם כאשר שבר הלוחות, ראו איך המה לא הגיעו אל מטרת האמונה בד' ותורתו הטהורה... ולכך אמר הקב"ה לך רד כי שחת עמך, במה שחת, שאמרו אשר העלית מארץ מצרים. שגם אותך חשבו לאלקי וכאילו היית מעלה אותן ממצרים בכח אלקי בלתי השגחתי הפרטית. וזה רעיון יקר. עכ"ל.

המש"ח מבאר יסוד גדול בתורה. ישראל היו אוחזים בתפיסה אמונית מקולקלת. בתפיסה זו יש הענקת קדושה לנבראים מבלעדי רצון השם. יש בזה סרך ע"ז ויש צורך לשרש תפיסה כזו מקרב ישראל.

משה הבין שיש צורך קריטי במעשה מזעזע כדי להוקיע את התפיסה הזו. באמצעות שבירת הלוחות נחקק בלב העם שללא רצון השם הלוחות והעגל דין אחד להם. הקדושה העצמית היא רק לבורא עולם ברוך הוא. וכאשר אין רצון ה' בדבר מסויים – זה כלי חול שאין בו ממש.

על פעולה כזו של זיכוך האמונה בקב"ה ללא סייג ולא סיגים – ודאי מגיע למשה יישר כח גדול מאת ה'.