"ויאמר ה ' לנח בא אתה וכל ביתך את התבה, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה".

חלקו השני של הפסוק נראה מיותר.

מדוע ה' צריך לנמק שוב לנח את הסיבה להיותו נבחר לנציג האנושות שימשיך את קיומה לאחר המבול?

שמא מסר חשוב יש כאן, אותו באה תורתנו הקדושה ללמדנו.

האדם מורכב מגוף ונשמה, וממילא זקוק הוא למזון גופני ואף למזון רוחני.

אחד המרכיבים החשובים של המזון הרוחני הוא עידוד והערכה, מילה טובה מהסובבים אותו, בין אם מדובר בין בני זוג, בין מורה לתלמיד, וכמובן בין חברים.

לעיתים זקוק האדם לעידוד והערכה יותר משהוא צריך כסף או רכוש.

מה הם גבולות ההערכה שיש לבטא כלפי השני?

בפסוק שהובא לעיל, הקב"ה מתאר את נח במילים " כי אותך ראיתי צדיק ", ואילו בתחילת הפרשה מתואר נח כ" איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח".

מדוע חל "פיחות" בתאורו של הצדיק?

אומרת הגמרא בעירובין (יח ע"ב):

אמר רבי ירמיה בן אלעזר, מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו, מקצת שבחו בפניו – דכתיב (בראשית ז, א) "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", כולו שלא בפניו - דכתיב (שם ו, ט) "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו"

מסביר רש"י, שגם כאשר משבחים אדם בפניו, מידת דרך ארץ היא להימנע ממה שעלול להראות כחנופה.

בכל תקופת חודש אלול וחגי תשרי היינו עסוקים בחשבון נפש.
את חשבון הנפש יש להשאיר במסגרת האישית של כל אחד ואחד בינו לבין עצמו, ואילו הערכה ופירגון יש להפנות כלפי אנשים אחרים, בין בתוך המשפחה ובין במסגרת העבודה והחברה.

יהי רצון שנשכיל לחזק בתוכנו את העין הטובה באמת על הסובבים אותנו, ומתוך כך נבוא לידי אהבת חנם וגאולה שלימה לעם ישראל ולכל האנושות בכללה.