שונה וייחודית היא פנייתו של הקב"ה אל משה   בפרשתנו משאר  פרשות התורה- מדוע דווקא בפרשה זו מצווה ה' את משה לכנס את "כל עדת בני ישראל"? 

כבר תרץ האלשיך הואיל ובתחילת הפרשה אנו מצווים על הקדושה ("קדושים תהיו"), היה מקום לחשוב שלא כל אחד ראוי לכך וציווי זה אינו שייך אל הכלל. לכן מדגישה התורה להיפך, "אל כל עדת בני ישראל... קדושים תהיו". הקדושה אינה דבר שרק יחידי סגולה יכולים להגיע אליו, אלא "כל עדת בני ישראל".

אני רוצה להציע  תשובה נוספת אך  כדי לענות על שאלה זו אנחנו צריכים לברר מה בדיוק התורה מצווה כאן,  מה הפירוש של  להיות קדוש ואיך דבר  זה  נוגע לכל עדת בני ישראל-

פירושים שונים ניתנו לצווי זה, רש"י פירש שקדושה מתבטאת בפרישות מן העריות  'שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה' ,

הרמב"ן רואה בצווי זה צו כללי שמצפה מהאדם לקדש עצמו במותר לו, שלא יהיה האדם נבל ברשות התורה.

 הסבר שלישי לצו הזה כתב רבי שמעון שקאפ בהקדמה לשערי  יושר, רבי שמעון מסביר כי הצווי קדושים תהיו מנומק ב'כי קדוש אני'- הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב עם הנבראים כך ככל שהאדם עושה יותר למען הכלל כך הוא יותר קדוש כך הוא יותר נדמה לבורא ובלשונו של ה'שערי יושר'-

'לכן נלענ"ד, שבמצוה זו כלול כל יסוד ושורש מגמת תכלית חיינו, שיהיו כל עבודתנו ועמלנו תמיד מוקדשים לטובת הכלל, שלא נשתמש בשום מעשה ותנועה, הנאה ותענוג שלא יהיה בזה איזה ענין לטובת זולתנו, וכמובן בכל הקדשות שהוא התייחדות למטרה נכבדה. והנה כשהאדם מישר הליכותיו ושואף שתמיד יהיו דרכי חייו מוקדשים להכלל, אז כל מה שעושה גם לעצמו להבראת גופו ונפשו הוא מתייחס ג"כ אל מצות קדושה, שעי"ז יטיב גם לרבים, שבטובתו לעצמו הוא מטיב עם הרבים הצריכים לו'

וכך כותב הרב קוק בשמונה קבצים, ככל שהאדם הוא יותר כללי כך הוא יותר גדול ועליון

'האדם צריך להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות, הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים, המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו, ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו ככה תגדל שמחתו, וככה יזכה יותר להארת האור האלהי

אני רוצה להציע  פירוש  נוסף לצווי קדושים תהיו הפרשה פותחת  דבר אל כל בני ישראל קדושים תהיו-  לקורא הרגיל נראה שהקדוש זה הנזיר, הפרוש המתבודד אבל כאן הצווי הוא הוא לכולם בהדגשה על כל עדת בני ישראל.

אני מציע לקרא את הפרשה כך 'קדושים תהיו' זה הכלל( כעין נקודתיים) ולאחר מכן מגיע הפירוט של כל המצוות היום יומיות זו הדרך של התורה להיות קדוש.  אם אתה רוצה להיות באמת קדוש אין צורך בתעניות וסיגופים- זה לקיים את משפטי וחוקי התורה- הפרשה מדברת על כבוד לזקן על לשון הרע,  על ואהבת לרעך כמוך- בעיני היהדות זו קדושה אמיתית.

סיפור ידוע  על  החפץ חיים שנצפה פעם רץ ברחובות  ראדין בשעת לילה מאוחרת  בגיל מופלג וכששאלו אותו מה קרה הוא אמר נזכרתי שעבד אצלי מישהו לתקן את הנזילה בגג ולא שילמתי לו וחייבים לשלם בזמן-  לא תלין שכר שכיר - זו קדושה.

השבוע נחגוג  את יום העצמאות וביום זה שאנחנו כל כך שמחים על המתנה הגדולה שקיבלנו מריבונו של עולם אך תמיד עלינו לזכור גם את חובותינו,  שתפקידנו הוא למלא  את המדינה בקדושה ,זו אמורה להיות מדינה מוסרית עם חברה קדושה שדואגת לחלשים ,שאנשים חיים בה ביושר - שתהיה אור לגויים לא בתחום ההייטק והטכנולוגיה בלבד אלא מבחינה מוסרית מבחינה דתית שתהיה קדושה כי זוהי קדושה אמיתית, והדבר מתבטא בכל פרט ופרט בפעולות היום יומיות.

אולי זו הסיבה שיש כאן פתיחה מיוחדת אל כל עדת בני ישראל- הקדושה נמצאת דווקא בכלל החברה ,התורה מצווה על המצוות החברתיות ומצווה את כולם יחד לנהוג כך ורק אז מגיעים לקדושה אמיתית .