דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ: וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם: וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם.

נסמכה 'פרשת המטות' לסוף פרשיית אובדן קורח ומשפחתו, עקב ערעורם על בחירת ה' במשה ואהרן. לא רק סמיכות טכנית בסדר הפסוקים, אלא גם סמיכות כרונולוגית.

תמה 'אור החיים' הקדוש על הצורך בפרשייה זו - "ולא הספיק כל מה שעשה ה' בקרח?!", אדמת המדבר הצחיחה, בדרך נס פותחת את פיה ובולעת את קורח, משפחתו ורכושו. ובנוסף, אש יוצאת מאת ה', פתאומית, ואוכלת את מאתיים וחמישים איש מקטירי הקטורת, ועוד שפורצת מגיפה בעם שנמשך אחרי עצת ומתים בה 14700 אנשים מבני ישראל! וכי צריך נס נוסף כדי להוכיח את צדקתם של משה ואהרן?

ומבאר: "אולי שהיו חושבים כי מה שאירע לקרח הוא על שדבר נגד משה וחלק עליו, וה' ינקום נקם על כבוד נביאו נאמן ביתו, ולעולם אפשר שיבחר בשאר השבטים לשרתו. לזה צווה ה' לעשות 'מבחן המטות'".

על בחירתו של סוג העץ לצורך 'מבחן המטות' עומד 'אור החיים' מתוך דברי חז"ל במדרש - "אמר ר' אליעזר: מה השקד הזה, משעת שיניץ עד שהוא גומר פירותיו - כ"א יום..." (קהלת רבה, יב).

תמה 'אור החיים' הקדוש – " אין ראוי לבעל הנס לבקש פרי הממהר להפריח, שנראה חס ושלום הפחתת היכולת שמבקש אחר פרי שממהר!", ובהמשך דבריו טוען כי כדי להעצים את הנס היה יכול להיבחר עץ החרוב, שכן אמרו חז"ל (בכורות ח ע"א) "חרוב זה, משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו - שבעים שנה"!

כדי לענות על קושי זה, מצטט 'אור החיים' הקדוש את דברי חז"ל במדרש "רז"ל אמרו טעם 'שקדים' להעיר: שכל המערער על הכהונה - פורענותו ממהרת לבוא". מדוע הוצרכו חז"ל לביאור זה? מה בפסוק עורר אותם לגלות לנו סוד זה?

בחירתו של עץ השקד.

גדולת הנס ועוצמתו היו מוכפלים עשרות מונים אם היה המדובר בעץ חרוב! אולם בחירתו של עץ השקד לא רק הורתה על בחירת 'הקדוש' והמובדל לעבוד את ה' ולשרתו, אלא באה לרמז גם על העונש למערער על כך.

כתב המלבי"ם (ירמיה א, יא): "יש הבדל בין מקל, מטה, משענת. המטה היה עשוי לכבוד, והיה נושא אותו לפעמים לציין המדרגה, ומציין לפעמים הנשיאות... ואם עשוי להכאה נקרא מקל...".

בכל הפרשייה מוזכר 'מטה' בלבד. אולם חז"ל בעומק בינתם ביארו לנו שיש למטה הזה גם צד של 'מקל'. לאהרן ולעדת בני ישראל – מטה, אהרן הוא הנבחר בהנהגת ישראל לשרתם במשכן. למערערים על בחירתו של אהרן – מטה.

כך גם בכל כלי שנתן לנו הבורא – אין כלי 'רע' או 'טוב'. "גדולים מעשי ה', דרושים [נצרכים] לכל חפציהם" של בני האדם - הכל תלוי בנקודת המבט. בשימוש. במעשה האדם.

אף הכלים שנראים לנו כגרועים, כגון: סכין, סמים, וצעקות – גם הם יכולים להיות הכלים הטובים ביותר: סכין לחתוך איתו אוכל, סם כדי לשכך את כאביו של החולה, וצעקה כדי להזהיר מסכנה אדם שנמצא מרחוק לנו.

מקל או מטה? הכל לפי המעשה.

(פורסם באשכולות 424 # קרח תשע"ז)