אפתח בברכת יישר כח ל'אבי המדור' ר' נתנאל גדז' שמזכה אותנו בכל שבת לטעום מעט מן האור הגנוז בפירוש הנפלא 'אור החיים' ומעורר לבנו ונפשנו להרגיש את הצמא הגדול למים העמוקים הגנוזים בתורה.

ימחלו לי הקוראים החביבים המורגלים בלשונו הקדושה של רבינו, אך בחרתי שלא להעתיק מדבריו, כדי שירוץ הקורא במאמר, וכולי תפילה שבורא ניב שפתיים ישים מילים נכונות בכתיבתי כדי שאתקן ולא אקלקל חלילה ויעלה לריח ניחוח לפניו.

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם: ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת:

פסוקים אלו מצווים על שביתה בשבת ולא מוזכר בהם שום מצווה מעשית.^[1] א"כ, לכאורה, הביטוי לעשות אותם לא מתאים כאן כלל!?

הדבר ברור, שבכל המצוות היה מדבר משה עם כולם אא"כ מפורש אחרת ולכן עסקו הפרשנים ובכללם רבינו בהדגשה על הקהלת כל עדת בני ישראל דוקא בפרשה זו.

מי שזוכר במה עסק מדור "טוב התורה" בשבת שעברה כבר מרגיש בעצמו בשאלה הבאה: השבת מוזכרת פעמיים בפרשת כי-תישא^[2] ושוב מתחילה פרשת ויקהל בעניין השבת! לשם מה פוזרו פסוקים אלו? מה גם שכבר נצטוו עליה בעשרת הדברות ובעוד מקומות?

והדבר מבואר ע"פ סוד נפלא הרמוז בדברי חז"ל (מכילתא כי-תשא) ר' אלעזר בן פרטא אומר מניין שכל המשמר שבת מעלין עליו אילו עשאו דכתיב: "ושמרו... לעשות את השבת". ע"כ לכאורה הדרשה סתומה ומיותרת שכן הביטוי הקשה בפסוק 'לעשות' קשה גם בדרשה.

וננסה לבאר ע"פ דרכו של רבינו: לאחר שמשה מסנגר על עם ישראל ומתחטא לפני הקב"ה "וסלחת לעוננו ונחלתנו" מבטיח לו ה' שיעשה לעם ישראל נפלאות ואז מזהיר אותו על כמה וכמה מצוות^[3] ובתוכם מצוות השביתה ביום השביעי – כתב רבינו הקדוש ר' חיים בן עתר שע"י מצוות אלו יכולים ישראל לתקן את אשר עיוותו בחטא העגל!

אומרת הגמרא בהוריות (ח ע"א): "אמר רבא ואי תימא א"ר יהושע בן לוי, ואמרי לה כדי, ^[4] אמר קרא 'וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה' (במדבר טו, כב), איזו היא מצווה שהיא שקולה כנגד כל המצוות? הוי אומר זו עבודת כוכבים".

התורה ומצוותיה הן רצונו של הקב"ה מאתנו ובכל קיום מצווה אנו מבטלים את רצוננו מפני רצונו שגילה לנו בתורה. אך אם אדם עובד ע"ז ח"ו הריהו מראה בזה שיש אלוהים אחרים שאת רצונם בוחר הוא לעשות – מה יועילו שאר המצוות הרי הודה הודאת בעל דין שאינו מבטל רצונו מפני רצון ה'!

אך מתנה גנוזה לו לקב"ה בבית גנזיו שעליה אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנ' "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו..." (ישעיה נו, ב) אל תקרי מחללו אלא מחול לו.

מדקדק רבינו הקדוש בפסוק המובא "אשרי אנוש יעשה זאת..." הימנעות ממלאכה בשבת נחשבת עשייה כמו בפרשתנו "אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם" ובפרשה הקודמת "ושמרו בנ"י... לעשות את השבת"! עכשיו הכל מובן! מצווות לא תעשה בד"כ מונעות מאתנו לעשות מעשים רעים שגורמים לנו ולעולם נזק ואם לא עברנו עליהן לא הזקנו אך גם לא הועלנו.

לעומת זאת שמירת השבת היא דומה למצוות עשה כיוון שע"י הימנעות ממלאכות שמועילות ובונות את העולם ביום השבת אנו מעידים ומצהירים על אמונתנו השלימה שיש בורא לעולם ועדיין הוא ממשיך לקיים ולבנות את העולם וגם ללא מעשינו יש לעולם קיום.^[5]

נקודה נוספת חשובה עד מאד טמונה בעניין זה. מצוות השבת אינה המצווה היחידה שהוזכרה לאחר שנתרצה ה' על העגל^[6] ועל כולן אמר רבינו שהן מתקנות את החטא משום שהן מזכירות את יציאת מצרים. עם ישראל זכו להכיר את הקב"ה דרך יציאת מצרים וגם כשעבדו את העגל ייחסו אליו את יציאת מצרים. ידועים דברי החבר למלך כוזר בפתיחת דבריו : אני מאמין באלוקי אברהם יצחק ויעקב אשר הוציא את בנ"י ממצרים וכלכלם במדבר וכו'.^[7] על בריאת העולם אנו יודעים דרך התורה אבל ביציאת מצרים נכחו אבות אבותינו וסיפרו לבניהם ובניהם לבניהם וכן הלאה. ע"י המצוות המזכירות את יציאת מצרים יחד עם מצוות השבת שהיא אות על בריאת העולם ישנה בנייה ושמירה אמתית לאמונה שלנו בה' אלוקי ישראל.

(פורסם באשכולות 415 # ויקהל פקודי תשע"ז)