ויכוח נוקב מתנהל זה למעלה ממאה שנה, בתוך היהדות הנאמנה לדבר ה'. האם עלינו לפעול כדי לקרב את הגאולה, או להמתין לנס מן השמים. הרב שלום דב בער שניאורסון, האדמו"ר מחב"ד, פרסם איגרת שבה הביע התנגדות לרעיון הציוני. "העולה על רוחם של הציונים, להתאסף ולהיקבץ בכוח עצמם - היו לא תהיה. כל התוקף והעוז שלהם וריבוי התחבולות וההתאמצות לא יועילו ולא יצליחו נגד רצון ה', וכלבוש יחליפו ריבוי רעיונות והצעות, ועצת ה' היא תקום, והוא לבדו יאספנו ויקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ" (אגרות הקדש, עמ' 222, 292).

ויש שטענו נגדו, שבוודאי ה' יקבצנו, אך כיצד יעשה זאת איננו יודעים. פעמים "שמעמיד מלך שגזרותיו קשות כהמן והם חוזרים בתשובה". ופעמים שהוא קורא לכורש או לבלפור, כמאמר הנביא "כה אמר ה' למשיחו לכורש, אני לפניך אלך... למען עבדי יעקב וישראל בחירי, ואקרא לך בשמך, אכנך ולא ידעתני... אני ה' עושה כל אלה" (ישעיה מה).

כשהקב"ה הבטיח "ולקחתי אתכם מן הגויים, וקבצתי אתכם מכל הארצות, והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו), לא נאמר כיצד הדבר ייעשה, אך חז"ל נתנו לנו סימן, למען נדע שיד ה' עשתה כל זאת. "בשעה שאתה רואה הרי ישראל נותנים פריים, אין לך קץ מגולה מזה, שנא' 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופרייכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא' (סנהדרין צח ע"א). "וזהו דבר ניסי, ודאי קץ מגולה הוא" (מהרש"א).

על כך כ' הרב קוק זצ"ל:

"כי הנס והטבע, שניהם מעשה ה' המה... והטבע הוא מעשה ה' עם האדם עצמו, כי כל מה שהאדם עושה, הלוא הוא ג"כ מעשה ה', ואין הפרש בין אם האמצעים כוחות המציאות או זריזות האדם, שכלו וחפצו. כשהוא ג"כ משתמש בהם, הוא ג"כ חלק מהמציאות, שהיא כולה מעשה ה' – גם מעשינו פעלת לנו" (עין אי"ה ברכות א, קמג).

וכ"כ הר"ן: "וזכרת כי ה' אלקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". לא נאמר כי ה' עושה את החיל, אלא אנחנו עושים, ויש אמת בזה שאדם יאמר שכוחו עשה את החיל, בתנאי אחד, שיזכור מי נותן לו הכוח לעשות החיל (דרוש עשירי).

הקב"ה מצפה שאנו נסייע לו בפעולותינו. הנס בא רק כאשר אדם אינו מסוגל לפעול ולסייע, והוא בחזקת נפעל, וזה מורה על קטנות האדם. "וראוי לאדם לאהוב חיי השפעה שהם חיי פעולה, שהוא חפץ ה' היותר עליון... ע"כ אמר יעקב 'קטונתי מכל החסדים', שהחסד מקטין את האדם. אמנם באה לו אח"כ הגדלות, ע"י חיים של פעולה. 'כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל'".

(פורסם באשכולות 401 # וישלח תשע"ז)