א. "בראשית ברא"
'ברא' משמעו בריאות
בר = בן, בארמית
בר = תבואה
"בראשית ברא" - אלו ראשית כל מאוויו וצרכיו של אדם: בני, חיי ומזוני.
ב. "ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים". ע"י שמיעט את הלבנה הרבה צבאיה להפיס דעתה (רש"י).
ועדיין קשה. סוף סוף היא קטנה מהשמש, ומה פיוס יש בזה?
אלא הראו לה שיש קטנים ממנה, וכשהקנאה מקננת באדם, יש לו בזה גופא פיוס, שיש עדיין קטנים ממנו.
ג. "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד".
דרשו חז"ל - טוב זה מלאך החיים. מאוד זה מלאך המוות. והוא פלא.
אלא מי שמסתפק במעט טוב שחננו אלקים ושמח בחלקו, זה מלאך החיים, שמתארכים ימיו ושנותיו בנעימים. אך מי שאינו מסתפק במועט, וכשיש לו מנה רוצה מאתיים, וכן הלאה, רודף אחר ה"מאוד", אחר המותרות, זה מלאך המוות המקצר ימיו.
ד. "שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם". מהי הברכה שאנו מברכים בזה חתן וכלה?
שאנו מתחתנים אחר חיפושים ופגישות רבות, וכל פגישה נוספת מסבכת, שכן עורכים השוואות בין זו וזה לקודמים. אדם וחוה היו הראשונים שנפגשו ולא הייתה להם אפשרות לעשות השוואות, וע"כ היו מאושרים.
ה. "מה ראה אדם וחטא? ראה שתיים ולא ראה שלוש (מדרש פליאה).
כך פירש הגר"א: אמרו חז"ל: הסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עבירה: מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. אדם הראשון ראה שתיים, אך את השלישי - מאיין באת לא היה יכול לראות, ולכן חטא.
ו. "והתהלך תנוך את האלקים ואיננו" - חנוך לא נתן דעתו אל האנשים שמסביבו, רק עם אלקים התהלך, וע"כ "ואיננו" - נשתכח ולא נותר ממנו דבר בתודעת האנשים.