הקדמה

במתניתין ד' ע"א איתא:

 "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר ושאינה גבוהה עשרה טפחים ושאין לה שלוש דפנות ושחמתה מרובה מצילתה פסולה" ע"כ.

ומהכא נפסקה הלכה שצריך גובה הסוכה להיות לכה"פ עשרה טפחים ואי לאו הכי פסולה הסוכה. להלן נעיין מהו שורש הדין הזה עפ"י מקור הדין וההלכות הקשורות ותלויות בו.

מקור הדין

בגמ' ד' ע"ב-ה' ע"ב איתא:

 "ושאינה בגובה עשרה טפחים מנלן… ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וכתיב 'ונועדתי לך שם ודברתי איתך מעל הכפורת' ותניא ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'  [רש"י ד"ה ותניא:"וקרא כתיב דעל כפורת ירד ש"מ למעלה מעשרה מיפסקא רשותא"] ...וממאי דחללה עשרה בר מסככה אימא בהדי סככה, אלא מבית עולמים גמר...(והגמ' ממשיכה בחשבון ארוך עיי"ש) פשו להו עשרה, וכתיב והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת, קרייה רחמנא וסככה למעלה מעשרה (ממשיכה הגמ' ומבארת שכל זה אתי שפיר רק לפי דעת ר"מ דכל אמות במשכן היו בינוניות אך לר' יהודה שסבר שיש חלוק בין אמות דבניין ואמות דכלים לא מסתדר החשבון). [כ"ז הוא לדעת ר"מ אך לדעת ר"י] "שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני". ובהמשך הגמ' ו' ע"ב: "מחיצין הא דאמרן" [ברש"י - "לגובה עשרה"].

יש לנו א"כ אפשרויות למקור הדין: א. ההו"א מארון וכפורת ומהא שלא ירדה שכינה ועיין ירושלמי שנשאר למסקנא. ב. מבית עולמים ומכרובים. ג. הללמ"מ.

הערה בסוגיא דהוצין יורדין

בגמ' ד' ע"א:

"היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין בתוך כ' אמה אם צילתם מרובה מחמתם כשרה ואם לאו פסולה. היתה גבוהה י' טפחים והוצין יורדין לתוך י', סבר אביי למימר אם חמתם מרובה מצילתם כשרה, א"ל רבא הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה", עכ"ל הגמ'.

ולכאורה, בעיון ראשון, ההו"א דאביי מובנת מאד שהרי בדין הוצין יורדין לסוכה בגובה כ' ראינו שאין הוצין שחמתם מרובה מצילתם ממעטים את גובה הסוכה אעפ"י שיש להם מציאות. והנה לפנינו דברי רבא דאמר הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה ולכאורה אביי סבר דכיון שהיא כשרה עפ"י דיני סוכה הרגילים מאי אכפת לן דאין נייחא לדור בה וכי אם יש י' טפחים בדיוק הוה דירה רווחא [ואולי אפשר לומר דכל האי דינה הוא מדרבנן והוי כעין מה שמצינו לקמן י"ב ע"ב-י"ג ע"א "אמר רב יהודה הני שושי ושווצרי מסככין בהו, אביי אמר בשושי מסככין בשווצרי לא מסככין, מ"ט כיון דסרי ריחייהו שביק לה ונפיק". אך הלשון אינו משמע כ"כ דהו"ל למימר כדאמר התם שחיישינן שמא יצא (ועיין לקמן שכך ביארנו שיטת הרמב"ם)].

וצריכים אנו לבאר כאן שורש פלוגתתם של אביי ורבא.

סוגיא דחקק

בגמ' ד' ע"א איתא:

"היתה פחותה מי' טפחים וחקק בה כדי להשלימה לעשרה אם יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים - פסולה, פחות משלשה טפחים כשרה", והקשתה הגמ' מה ההבדל בין דין זה שצריך פחות מג' לבין דין איצטבא, "מאי שנא התם דאמרת פחות מארבע אמות ומאי שנא הכא דאמרת פחות משלושה טפחים? התם דאיתיה לדופן פחות מארבע אמות סגיא, הכא לשווי' לדופן פחות משלושה טפחים אין, אי לא לא".

ומצאנו ברש"י ד"ה "כדי" שהעמיד את המקרה דחקק כשיש בו הכשר סוכה וכן פירשו רוב הראשונים. אולם מצאנו שיטה אחרת והיא מובאת בספר המכתם בשם י"א דכיון דהויא פחות מג' סמוך לדופן דהוי כלבוד לא בעינן בתוך החקק לחודיה שיעור סוכה אלא בין הכל ער אותו פחות מג' עכ"ד וצ"ע מהו שורש המחלוקת, הא לכאורה ליכא כאן הכשר סוכה ואיך נאמר שנמחית המציאות דאין כאן עשרה טפחים כשיעור סוכה [ובאמת שהגמ' לא חלקה בין יש בחקק שיעור או לא ודברה בסוכה רגילה ובפשטות משמע אף מצומצמת וא"כ בחקק לא יהיה שיעור].

עוד בסוגיא זו כתב הטור בסו"ס תרל"ג וז"ל: "היתה נמוכה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה ויש בחקק שיעור הכשר סוכה אם אין בין חקק לכותל שלושה טפחים כשרה בתוך החקק" והיינו שמותר לישב רק בתוך החקק, ובבית יוסף תמה טובא וז"ל: "ואיני יודע למה דמאי שנא מהיתה גבוהה עשרים ובנה בה איצטבא דמכשיר רש"י אפילו מן האצטבא והלאה". והנה תירץ בפרישה שהו"ל דירה סרוחה ולכאורה הוא תירוץ פשוט וזקוקים אנו לבאר שורש פלוגתתם הכא.

סוגיא דסוכה שע"ג סוכה

במתני' ט' ע"ב:

"סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה" ובגמ' י' ע"א: "כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהיה תחתונה פסולה, אמר רב הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח...ורב חיסדא ורבה בר רב הונא אמרי ארבעה - שלא מצינו מקום חשוב פחות מארבעה, ושמואל אמר עשרה מאי טעמא דשמואל כהכשרה כך פסולה, מה הכשרה בעשרה אף פִיסוּלה בעשרה, עכ"ל הגמרא.

ולכאורה טעמא דשמואל מבורר הוא וטעמא דרב הונא תמוה.

מהלך א' בהבנת הענין

הנה בסוגיא שהבאנו לעיל בענין הוצין יורדין לתוך י' נחלקו הראשונים. מהם כתבו שפסולה (ר"ח וריטב"א וכן משמע מהר"ן) ואלו הרמב"ם בפ"ה ה"ב אחרי שהביא דין סכך שריחו רע שלכתחילה אין לסכך בו, כתב וז"ל: "וצריך להיזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה טפחים כדי שלא יצר לו בישיבתו", עכ"ל. ופירשו כוונתו שאינה פסולה מטעם דירה סרוחה אלא הוי רק לכתחילה.

ונראה שיסוד המחלוקת תלוי בהבנת פסול פחותה מעשרה טפחים שיש שתי אפשרויות להבינו:

א.         מצד היותה סוכה - סוכה זו נחשבת לסוכה אלא כיון שאי אפשר לקיים בה תדורו היא פסולה וזהו עניין דירה סרוחה.

ב.         יש גזיה"כ או הללמ"מ שהיא פסולה כשאין בה עשרה ודין דירה סרוחה הוא דין נפרד.

ועתה נבאר הדברים אחד לאחד. במקור הדין ששאלה הגמ' מנלן וסוכמו לנו ג' אפשרויות אפ"ל דאפשרות ההו"א שלומדין מארון וכפורת ואע"פ שליכא עשרה לבר מסככה הוא משום ענין מיוחד דפחות מכאן האי סוכה אינה נקראת רשות בפ"ע ופסולה אך לא מצד נוחות הדיור שלזה בעינן עשרה לבר מסככה וכך באמת סברה המסקנה לדעת ר"מ, ובדעת רבי יהודה שהוי הללמ"מ ניתן להסביר את שתי האפשרויות.

בביאור מחלוקת רבא ואביי אפ"ל דאביי סבר למימר בכשרה כיון שסו"ס יש כאן דין סוכה כשרה ומהוי נוחות הדיור, ורבא סבר מ"מ בעינן דירה שאינה סרוחה - לרמב"ם כדאית ליה ולר"ח כדאית ליה (אך גם הר"ח יודה שאביי סבר לכה"פ כהרמב"ם).

בדין חקק הי"א שהביא ספר המכתם ודאי סובר כהרמב"ם דאין דין דירה סרוחה לכתחילה ודין י' טפחים הוא נפרד מדין דירה סרוחה ולכן בזמן שיש לנו דין לבוד וחקק כשר תוכשר כל הסוכה [ואפשר עוד לומר דאף מי שחולק עליו הוא מטעם דלא אמרינן לבוד לבטל מציאות אלא רק ליצור. ועי' שו"ת חכם צבי ס' נ"ג ובאבני נזר או"ח ש"ט (ב) הובאו באומה"ת]. ואלו דפליגי עליה אפ"ל דסוברים שדין פחות מי' הוא מטעם דירה סרוחה. עוד בדין חקק הבאנו מחלוקת הטור והב"י נראה דהטור סבר דדין פחות מי' הוא מטעם דירה סרוחה ולכן מחוץ לחקק פסולה אף שאיכא בחקק השיעור סוכה כיון שאין שם דיורין והב"י אפשר דפליג ע"ז ואע"פ שבעניין דירה סרוחה פסק שפסולה ודלא כהרמב"ם, אפ"ל דס"ל שדירה סרוחה פסולה בדיעבד ולא מדין י' טפחים אלא מפני שאין עליה שם דירה אך כאן שם דירה עליה מטעם החקק והשאר יוכשר מדין פסל והטור סבר שכיון שפסול י' הוא כי אי אפשר לדור במקום פסול בכל השטח שמחוץ לחקק ודו"ק. ואחר כל זה ראיתי שיש מקום לדקדק בדברי הרמב"ם בפ"ד מהל' סוכה שבהי"ד גבי איצטבא כתב דין שיעור האיצטבא וכדאיתא בגמרא, אך בהלכה ט"ו לא כתב שצריך להיות בחקק כשיעור סוכה (וכן הוא בגמ') ואמנם שיש לומר שסמך אקמייתא מ"מ דיוק איכא (ודלא כהרבנו מנוח שם).

בסוגיא דסוכה שע"ג סוכה מבוארת שפיר מחלוקת רב הונא ושמואל, שרב הונא סובר דאוהל הוי טפח ושמואל אמר כהכשרה כך פסולה וביאור הדברים שלרב הונא דין פחותה מי' אינו משיעורי הסוכה אלא הוא דין מצד דירה ולשמואל הוא דין מדיני הסוכה ולכן אינה סוכה עד שתהיה בגובה י' טפחים והדברים ברורים ובהירים לפי דרכנו.

מהלך ב' בהבנת הדברים

נראה שעל מנת להבין את כל המחלוקות שהבאנו לעיל יש לחקור בעיקר דין "שאינה גבוהה י' טפחים" שני צדדים:

א.         הוי דין בגובה סכך מן הארץ והיינו דבעינן חלל עשרה.

ב.         הוי דין במחיצות או לחילופין דין בכלל הסוכה עם סככה.

וביאור העניין הוא עפ"י מקור הדין שהבאנו ג' אפשרויות ולאפשרות ההוו"א ברור שהצד הב' הוא הנכון ולאפשרות המסקנה אליבא דר' מאיר ברור כצד הא' ולדעת ר' יהודה שאומר שיעורין חציצין ומחיצין הללמ"מ נראה שהוא דין במחיצות ולא בסכך.

(ואל תקשה א"כ לר' יהודה נימא כההוו"א דהא לדידיה אמות כלים של חמשה וא"כ אין ללמוד גם מארון וכפורת) א"כ נתברר לנו שעיקר החקירה תלויה בדרך הלימוד של דין פחות מי'.

ונראה שבזה גם אפשר להבין את מחלוקת אביי ורבא. אביי סבר שבהוצין יורדין כשר כיון שסובר דסו"ס יש לנו כאן מחיצות עשרה ואל תקשה הרי לפי"ד בכל מקרה הוי הוצין יורדין כי כאן ההוצין בפ"ע הן עומדין ואינם נחשבים על הסכך דלא דמי לסכך שכולו בתוך י' שאז כשר וכאן הוי לא סכך ולא שימוש אך מ"מ סבר להכשיר, ורבא סבר שצריך להיות חלל של עשרה ואם לא נרצה לומר עד כדי כך שלאביי סכך למטה מי' כשר כיון שלא משמע כן מלשון הגמ' אכתי אפ"ל דאביי ס"ל שצריך מחיצות עד לסכך עשרה ולא חלל עשרה ולכן כאן אעפ"י שנתמעט החלל מ"מ דפנות עד לסכך יש.

ובזה אפשר גם לבאר סוגיא דחקק דהנה אפ"ל דכל הראשונים דסברי דבעינן שיעור הכשר סוכה בחקק סברי דבעינן חלל עשרה וא"כ אם אין הכשר סוכה בחקק אין חלל של ז' על ז' בגובה י', אך דעת המכתם וכן ביארנו דעת הרמב"ם לעיל שכשרה, הוא מפני שסוברים דצריך דפנות עשרה וכיון דאמרינן לבוד ויש כאן דפנות בגובה עשרה  כשרה אעפ"י שליכא חלל עשרה כיון שהדין הוא בדפנות (וכן יובן בזה הרמב"ם לשיטתו בדירה סרוחה פסולה לכתחילה בלבד כיון שסו"ס דפנות יש כאן וכאביי שהסברנו לעיל).

כן מובנת בזה מחלוקת הב"י והטור, שהב"י סובר שצריך דפנות והטור סובר שצריך חלל ואעפ"י שהב"י חולק על ספר המכתם שהבאנו לעיל אפ"ל דסובר שאם אין הכשר סוכה לא אמרינן כלל לבוד לעשות דפנות כיון שדפנות עבדינן לסוכה בלבד וכאן ליתא סוכה כלל, והבן.

וכן נראה שאפשר לבאר בזה מחלוקת רב הונא ושמואל לגבי סוכה שע"ג סוכה שתרוויהו סברי שסוכה ע"ג סוכה פוסל בסכך כשר ע"ג סוכה אלא ששמואל סובר שדין י"ט הוא דין בגובה הסכך ולכן אין כאן שיעור הכשר ב"סכך" ורב הונא סבר שדין י"ט הוא דין בדפנות ולכן סכך כשר בטפח מיהא איכא, והוא מבואר.

ונלע"ד להוסיף כאן פרפרת לתלות הדבר בהבנת המשנה שפסלה גבוהה מכ' ונמוכה מט' ונחלקו אמוראים מהו טעם פסול כ' - דעת ר' זירא שאין אדם יושב בצל סוכה ודעת רבא שלמעלה מכ' אדם עושה סוכתו קבע ולא עראי וברש"י ד"ה 'למעלה' כתב וז"ל: "צריך לעשות יסודותיה ומחיצותיה קבועין שלא תפול" והנה לפנינו מחלוקת בהירה אי פסול למעלה מכ' הוא בסכך או בדפנות ועפי"ז מובן שיהא הדין השני תלוי בביאור הדין הראשון הסמוך לו (ואפ"ל שהוא סמוך לדין הבא אחריו והוא דין מספר הדפנות).

פורסם ב'בלכתך בדרך' # תשרי תשנ"ח)