עה"פ בבראשית (כה', כב') "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי" הביא רש"י שהריצה היתה של יעקב, כשעברה על פתחי תורה של שם ועבר שפרכס לצאת ושל עשיו שפרכס לצאת על פתחי עבודת אלילים. וטענה למה זה אנוכי מתפללת על ההריון.

ובאר הגרי"ז על התורה ע"פ הגמ' במסכת ברכות דף י'.- שחזקיהו לא עסק בפריה ורביה מתוך שראה שעתידים לצאת ממנו בנים דלא מעלי וישעיהו הוכיחו בהדי דכבשא רחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, דמוכח שגם אם יצאו ממנו בנים מעולים אם יהיו גם בנים דלא מעלי נמנע מלהוליד, וטענתו טענה לולא דמצוה ומחוייב לקיים "מאי דמפקדת", וממילא רבקה שכאשה אינה מצוה בפריה ורביה טענה בצדק למה זה אנוכי, ולידתו של צדיק כיעקב לא מצדיקה את הולדת עשיו.

נחמה פורתא לכך ניתן למצוא בהסברו של ה"משך חכמה" לתשובת הקב"ה "שני גויים בבטנך", עפ"י מה שבארו חז"ל (עבודה זרה יא'.) "זה אנטנינוס ורבי…"- שגם בחלק הרע שבה מעורב וצפון טוב עתידי- באנטונינוס שהיה מצדיקי אומות העולם והועיל בקשריו עם רבי לעם ישראל.

ומדברי שניהם נוכל להבין הלכה בשו"ע חו"מ רפ"ב: "כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים, אעפ"י שאין היורשים נוהגים בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו", ומבואר שם שאפילו מבן שאינו נוהג כשורה לכן הנוהג כשורה. נראה שדוקא כיון שמצווים לקיים סדר הנחלות כמבואר בתורה, יש לטעון בהדי כבשא דרחמנא למה לך, וכך מכוח הסברא המפורשת בגמ' כתובות נ"ג "דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה", אין להפקיע הירושה מהבן הרע ואפילו על מנת להעבירו לבן הטוב. אולי מכוח טענות אלו רצה יצחק להעניק לעשיו את ברכת הבכורה ולא לבכר את הבן הכשר.

ולעומתו רבקה הבינה שעשיו היינו כבר בגדר ישראל מומר, וכמו שחז"ל (ב"ב טז':) בארו שביום מכירת הבכורה עבר חמש עבירות ומכללן שכפר בעיקר, וממלא אינו ראוי לברכת הבכורה אותה ביזה.

[ויעוין ברא"ם בפרק כד' הפס' י'- "וכל טוב אדוניו בידו" שהקשה על מה שפרש רש"י "שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו" שיש לתמוה איך עשה זה אברהם והלא קיים כל התורה כולה ואפילו עירובי תבשילין שמדרבנן א"כ איך העביר הנחלה מישמעאל ובני קטורה ונתנה ליצחק ותרץ שמא יש לומר שאני הכא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע, וצ"ל לפי זה ע"פ דרכנו שיעקב לא הוברר עדיין כממשיך היחיד עד שנתברך לקמן כ"ח ד' "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך לרישתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם".]

אולי גם אפשר להבין את יחסם השונה של יצחק ורבקה מכוח היסוד בו פתחנו את דברינו על פי מה שמבארים בספר משלי י', א'- "בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו" שהאב נוח לו גם בבן הכסיל כי ע"י מקיים מצות פריה ורביה, משא"כ האם שאינה מצווה, לה נשארת רק התוגה, ולכן גם ברבקה שמחתה ודאגתה רק לבנה החכם שבסופו של דבר ישמח בו גם אביו כשיכיר חוכמתו ומעלתו, ויאמר גם ברוך יהיה.

(פורסם בענבי הכרם # פרשת תולדות)