עֵינֵי מַנְהִיגִים בּוֹכִיִים
אֶל תּוֹך הַקָהָל מַבִּיטִים
אֶחָד כֹּה פָּשׁוּט מִתּוֹכָם
שַׁחֲרוּרִי, אַפְרוּרִי מֵעַמָּם
כְּאִילוּ עָמַד מְיוּתָם
אַךְ הוּא,
כֵּן,
דַוְוקָא הוּא, קָם
קָם וְהֱחֶיָה לְכוּלָם
לוֹ בְּרִית ה' לְעוֹלָם.

שמו של פינחס בתחילת פרשתנו שונה משמו שבכל מקום אחר. י' של פינחס זעירא והדבר אומר דרשוני וחיו.

אפשר ופשטם של דברים מאיר במקרה זה דווקא מתוך מדרש חכמים, ומבין שניהם יתבאר הרמז של י' זעירא בו פתחנו.

וכך קרינו בגמ' סנהדרין פב::

"התחילו שבטים מבזים אותו – ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל בא הכתוב ויחסו 'פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן"

וברש"י שם:

"אבי אמו – יתרו, דאלעזר אבי פנחס לקח מבנות יתרו דכתיב 'ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ומפרש באגדה: פוטיאל זה יתרו שפיטם עגלים לעבודת אלילים"

הקשר בין אותו 'פוטיאל' חמיו של אלעזר, ליתרו נראה בהסתכלות ראשונה רחוק למדי. אמנם נראה שדווקא פשוטו של מקרא מורה כאותה דרשה, וכך היא הצעתם של דברים:

צפורה אשת משה בתו של יתרו מכונה בפיהם של אהרן ומרים 'אשה כושית'[1], משמע מתייחסת היא לכוש או לכל הפחות ל'חם' ש'לקה בעורו' בעקבות חטאיו וכל בניו הפכו 'שחורים'. מסתבר כי 'מדין' המדוברת, בה שימש יתרו ככהן מצויה אי שם במרחביו של חצי האי סיני, שבין שוכניו היו שבטים 'פוטיים' מבני בניו של חם[2]. תדע לך שכן הוא שהרי בניו של חם: 'כוש ומצרים ופוט וכנען', פרושים מן הדרום לצפון שלשה מתוכם ידועה לנו ארצם כפי שמופיע במפה הסמכתית בראש המאמר.

מקומו הטבעי של פוט, בנו השלישי של חם הוא, איפוא בתפר בין מצרים הבן השני לכנען בנו הרביעי וכפי שסימנּו זאת במפה.

אשר על כן כהן 'פוט/מדין' ראוי לו שיקרא בשם 'פוטי-אל'. משה השוכן בבית יתרו מן הסתם מעמיד את בעל הבית ושאר בני ביתו על אמיתות אמונת ישראל המקובלת אצלם מאברהם וכך מתגיירים יתרו ושאר בני ביתו. אחת מן הבנות זוכה ונשאת לאחיינו של משה אלעזר בן אהרן. בנה הוא פינחס מקבל את צבע עורו מאימו ה'כושית' ועל כן הוא מכונה בשם הגנאי 'פי – נחס', שפירושו במצרית 'ה – כושי' [פִּי במצרית משמש במקום ה' הידיעה אצלנו ואילו 'נחס' פירושו כוש][3].

אותו 'כושי' אינו זוכה לכהונה שביסודה תלויה היא ביחוס והרי אמו גיורת היא שנישאה לכהן והוא עצמו חלל[4].

בהגיע הרגע בו זמרי בן סלוא מציג את המדיינית למשה ואומר 'בת יתרו' מי התירה לך קם בנה של בת יתרו אחרת ומכריז קבל עם ועולם: לא המוצא והייחוס הוא הענין, הכוונה היא הבעיה. אתם כוונתכם לזנות, ואילו אמי ואחיותיה בקשו לחסות תחת כנפי השכינה.

בעשותו זאת מילא פינחס ה'כושי' את תפקידו האמיתי של המנהיג והכהן שאינו נרתע מלהוכיח את העם בשעת סורחנם ועל כן זוכה הוא מכח מעשיו ולא מכח יחוסו בכהונה הגדולה לדורות[5]. לאחר מעשה, חוזר אם כן הכתוב ומיחסו דווקא אחר אביו ואבי אביו שעד עתה לא היו נחשבים לאבותיו המלאים מפני חללותו. ניתן אם כן לדרוש ולומר כי מבני בניו של חם נכנסו לקודש הקדשים. אפשר ולכן הוקטנה כמו הושמטה ה-י' של פי-נחס ומבוטל בזה כינוי הגנאי שהוצמד לו וניתן הוא להדרש כפי שלמדנו במדרש 'שכל טוב'[6]:

'פינחס שפנה וחס על כבוד יוצרו'

מה יפים הם לסיומה של דרשתנו דברי 'תנא דבי אליהו':

"מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין גוי בין איש בין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כן רוח הקודש שורה עליו".