מצינו במדרש תנחומא בריש פרשתינו על הפסוק, "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות" (דברים כו, טו):

זהו שאמר הכתוב: "באו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו" (תהילים צה, ו). והלא כריעה בכלל השתחויה, והשתחויה בכלל כריעה, ומה ת"ל "נשתחווה ונכרעה נברכה"? אלא צפה משה ברוח הקודש וראה שביהמ"ק עתיד ליחרב, והביכורים עתידים ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום.

דברי המדרש טעונים בירור: וכי מה עניין תפילות אצל ביכורים? מצאנו אמנם ש"תפילות במקום קורבנות תקנום", אך מה העניין המיוחד דווקא בביכורים?

אולי ניתן להסביר את הדברים ע"פ הדרש. הגמ' בברכות אומרת שג' התפילות נתקנו ע"י האבות:

• אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר, "וישכם אברהם בבוקר" (בראשית יט, כז).


• יצחק תיקן תפילת מנחה, שנאמר, "ויצא יצחק לשוח בשדה" (שם כד, סג).


• יעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר, "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" (שם כח, יא).

מהי המשמעות שכל אחד מהאבות תיקן תפילה; על איזו תקנה מדובר כאן? פירושם של דברים הם שאברהם אבינו נטע בעם ישראל את הכוח של "שחרית". אברהם, שהיה ראש וראשון לגילוי מציאותו של הקב"ה בעולם – כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד – אברהם הוא הבחינה של בוקר, התחלה. הוא נטע בעם ישראל את האפשרות לגלות את מציאות ה', ולעשות את הצעד הראשון לכניסה תחת כנפי השכינה ע"י התפילה.

כמו"כ, יצחק תיקן תפילת מנחה. שעת צהרים – השמש במרכז, הכל ברור ומואר. יצחק הוא הבחינה של עבודת ה' מתוך ברכה, "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" (בראשית כו, יב). זה כאשר טוב לאדם, ויש את הכל מן המוכן, גם אז האדם צריך לפנות בתפילה ולהכיר טובה על החסד שהקב"ה גמל אתו.

יעקב תיקן תפילת ערבית, שעה של חשכה – סמל הייסורים והצרות אשר יעקב אבינו עבר משך כל ימי חייו. יעקב נטע בעם ישראל את הכוח של תפילה בשעה של חשכה וצרות: "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיה ל, ז).

נראה שבמצות בכורים ניתן לראות את שלושת המוטיבים הנ"ל:

"ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך" (שמות לד, כו) – הביכורים זה כוח הראשית, ההתחלה. הפרי הראשון שגדל לאדם בתוך שדהו צריך להביאו לפני ה', במקביל לתפילת שחרית המסמלת כוח זה כפי שנתבאר.

כמו"כ מצינו במצות ביכורים, "והיה כי תבוא אל הארץ ... וירשת וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה" (דברים כו, א-ב). וכפי שכותב הרמב"ם במורה נבוכים, שעניינה של מצוה זו היא הכרת טובה על החסד שה' גמל עמנו לרשת ולשבת בארץ ישראל ולקיים מצוה זו – בדומה לתפילת המנחה, שהיא שעת שגשוג והצלחה שבה צריך האדם להודות להקב"ה על הברכה והשפע שהקב"ה נתן לו.

והיסוד השלישי הוא מה שאנו מזכירים במצות הביכורים: "ארמי אובד אבי וירד מצרימה" (דברים כו, ה). זהו סמל לכל הייסורים והתלאות שעם ישראל עבר במשך כל ההיסטוריה הכואבת של עמ"י – המקבילה לתפילת ערבית, שעת החושך והגלות.

א"כ, במצות הביכורים הושרשו ג' יסודות אלו. וכיון שצפה משה ברוה"ק שעתידים הביכורים להתבטל – עמד והתקין ג' תפילות אשר הם משרישים בעם ישראל יסודות אלו.

אנו תפילה שנזכה לחידוש הביכורים ולבנין ביהמ"ק במהרה בימינו אמן!