"בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תהילים קג, כ). במה הכתוב מדבר? והלא כבר נאמר "ברכו ה' כל צבאיו", הא אינו מדבר אלא בתחתונים ...

אמר ר' יצחק: בשומרי שביעית הכתוב מדבר. בנוהג שבעולם, אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד, שמא לשאר ימות השנה? ודין חמיה חקליה ביירה (רואה שדהו ריק), כרמיה בייריה (נוטש את כרמו), ויהיב ארנונה (משלם מיסים), ושתיק – היש לך גבור גדול מזה? (ויק"ר א, א)

רואים שהמעלה הגדולה של שומרי שביעית היא לא הנטישה של השדה והכרם, אלא השתיקה דוקא היא המזכה אותם בתואר "גיבורי כח". מהי אותה מעלה של השתיקה?

נאמר בפרשתינו (ויקרא כה, א):

וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים.

מדוע התורה תולה את הברכה וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי בשאלה "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית"? וכי אם לא ישאלו את השאלה הזאת לא תתקיים הברכה של הקב"ה שלא יחסר כלום לשומרי שביעית?

אלא חז"ל אומרים: הקב"ה "איסתכל באורייתא וברא עלמא". הקב"ה ברא את העולם ע"פ התורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) – בשביל תורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית – "ראשית תבואתה" (רש"י שם).

לפי"ז לא יתכן שיש מצוה בתורה שאין האדם יכול לקיימה, ואם נכתבה מצות שמיטה בתורה ויש איסור על האדם לזרוע ולקצור בשמיטה – א"כ העולם בנוי בצורה כזאת שבאופן טבעי יהיה לאדם מה לאכול. בתשתית העולם ישנה האפשרות לקיים את מצות השמיטה כהלכתה, ואין צורך בברכה מיוחדת נוספת שיהיה לאדם פרנסה ומזון בשנת השמיטה.

ולכן אין צורך ב"וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי", כי חוק זה קיים בטבע הבריאה שיש שמיטה, והקב"ה זן ומפרנס כל בריה ובריה. וע"כ מי שהוא חדור אמונה ובטחון בה' ויודע שהקב"ה "איסתכל באורייתא וברא עלמא" אין לו שום שאלות. הוא שובת ממלאכת הקרקע בשמיטה ובטוח שהקב"ה יזמן לו את פרנסתו.

אך ישנם אנשים שיש להם קצת חוסר בטחון בה', וע"כ הם שואלים את השאלה: "מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית הֵן לֹא נִזְרָע" וכו'. להם צריך הקב"ה להבטיח "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי". אם הוא שואל שאלות – לו הקב"ה צריך באופן מיוחד לצוות ברכה. אך לאותם האנשים אשר הם במדרגה יותר גבוהה של אמונה ובטחון בה', הם אינם שואלים שאלות. הם סמוכים ובטוחים שהקב"ה יתן להם את כל מחסורם, ולכן הם שותקים.

זוהי כוונת המדרש "ויהיב ארנונא ושתיק" - הוא לא שואל את השאלה "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל". אלה הם "גבורי הכח" הדומים למלאכי השרת, שעליהם נאמר "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" - קודם עושים ואח"כ שומעים. הם מקדימים נעשה לנשמע, כי הם דומים למלאכים שאין להם ברירה אלא לעשות רצון קונם, הואיל והם נבראו לשם כך. כך עם ישראל המקיימים את השמיטה ואינם שואלים שאלות הם דומים למלאכים, הואיל והם מבטלים את עצמם לרצון קונם באופן מוחלט ושותקים.

כללו של דבר: כל הארץ קניינו של הקב"ה, "קונה שמים וארץ". כל מה שיש לאדם מעושר ומנכסים נמסר לו לאדם מאת הקב"ה, ואין לו לאדם קנין פרטי מוחלט: "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת" (חגי ב, ח). אם יבין זאת האדם, לא יכבד עליו להשתמש בממונו לעשות נחת רוח לבוראו – הן במצוות שבין האדם למקום והן במצוות שבין אדם לחבירו. יתבטלו אצלו כל מיני חשבונות אנוכיים של חששות ודאגות וישליך על ה' יהבו, כי הוא מקור הברכה עד בלי די.