לקראת יציאתו של יעקב אבינו מארץ ישראל לחוץ לארץ, זוכה הוא להבטחה מיוחדת מהקב"ה:

"והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך".

והנה, פסוקים ספורים אחר כך, נושא יעקב תפילה בזו הלשון:

"וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים".

ותימה גדולה יש פה, הרי אך לפני זמן קצר הבטיחו הקב"ה שיהיה עמו וישמרהו, והנה אך יצא יצא יעקב וכבר הוא מבקש "אם יהיה אלוקים עמדי" ? והרי על זה גופא הבטיחו?

שמא ניתן לומר שההבטחה הייתה על עניין אחד, ויעקב אבינו מבקש דבר אחר.

וכבר רמז זאת רש"י בפירושו על דברי יעקב "ושבתי בשלום": שלם מן החטא וכו'.

אומר הכלי יקר: " חלילה לומר שהיה יעקב מסופק בהבטחת השי"ת ", ועל כרחנו יש לפרש שיעקב אבינו מבקש דבר אחר לחלוטין.

בעוד הקב"ה הבטיחו שישמור את גופו, התפלל איש תם יושב אהלים על שמירת הנפש.

שמירת נפשו מן החטא תלויה בבחירתו של האדם, אך זקוק הוא גם לסייעתא דשמיא, וכדברי הברייתא בקידושין (ל ע"ב): ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו.

"ושמרתיך בכל אשר תלך", כל הדרכים בחזקת סכנה, אך יעקב מבקש "ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך", דרך מסויימת - "דרך ה' בתורה ומצוות", ומלת "הזה" רומזת ל: " אכן יש ה' במקום הזה ".

גם אומרו " אשר אנכי הולך" מלמד שבקש על מה שתלוי ב-"אנכי", כלומר בבחירתו ובכוחו לעשות.

ועוד, הקב"ה הבטיחו שישיבנו "אל האדמה הזאת" כלומר לארץ ישראל, סגולת כל הארצות, אשר עיני ה' אלוקיך בה, אך יעקב מוסיף ומבקש "ושבתי בשלום אל בית אבי", שאפילו בארץ ישראל יש להיזהר מגויי הארץ וממעשיהם המקולקלים, ורק השיבה לבית אבא תגן עליו מן החטא.

מוסיף הכלי יקר ומדייק, מדוע האריך יעקב ואמר: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש", הרי ברור שהלחם לאכילה והבגד ללבישה?

אלא, ודאי לא חשש יעקב אבינו מעוני ודלות שהרי הבטיחו הקב"ה שיהיה עמו, רק שכאן בא יעקב אבינו לבקש שלא יכשל בריבוי הממון,  וכדברי שלמה המלך במשלי (ל, ח):

 " רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי "

ומפרש בעל מצודות דוד: פרנסני מאכל קצוב די הספוק להחיות הנפש ולא יותר.

למדנו מכאן, שחייב אדם מצד אחד לעשות כל שלאל ידו לשמור עצמו ברוחניות לבל יפול ממדרגתו, אך במקביל חייב הוא להתפלל ל-ה' שיסייעהו ויסעדהו, ומתוך כך יזכה להיות שלם הן בגופו והן בממונו.