בפרשתינו התורה מספרת על יציאת יעקב מבאר שבע לכיוון חרנה, וכאשר הוא מגיע להר המוריה מראה לו הקב"ה "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-להים עולים ויורדים בו". ונשאלת השאלה מהי מטרתו של החלום, ומהו הלקח שאנחנו יכולים ללמוד מזה.

אם נתבונן החלום מופיע לאחר הפסוק "וישכב במקום ההוא", ואומרים חז"ל לשון מיעוט שרק באותו מקום שכב אבל י"ד שנה שהיה בבית עבר לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה. יעקב הגיע לגדלות עצומה בתורה.

יתכן ובחלום יעקב הקב"ה מראה לו את הסולם – שיש בו הרבה שלבים זה מסמל את העליה הרוחנית שעלית משך י"ד שנה בבית עבר, אך אין סוף למדרגות של הסולם "וראשו מגיע השמימה". אך גם יש סכנה, כמו שעולים בו גם יכולים להגיע ח"ו "ויורדים בו". גם מה שעלית משך י"ד שנה יש סכנה גם לרדת חזרה ולאבד את כל הקניין תורה שרכשת. ולא די בכך אלא "מלאכי א-להים עולים ויורדים בו". בעליה של האדם הוא מעלה את כל הבריאה כולה יחד אתו ואפילו מלאכים עולים אתו. וח"ו אם הוא יורד הוא מוריד את כל בריאה "ויורדים בו".

וזהו הפירוש "מלאכי א-להים עולים ויורדים בו" – הכוונה ביעקב. הכל תלוי באדם ובעליה והירידה שלו. האדם מסוגל לעלות עד השמיים וח"ו לצלול מטה כאשר מעשיו אינם ראויים.

לאחר שיעקב אבינו קם משנתו הוא נודר "אם יהיה א-להים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" – בקשות צנועות מאד לחם ובגד המינימום למחית האדם זהו סמל של צניעות והסתפקות במועט.

אך שבסיום דבריו יעקב מבקש "והיה ה' לי לא-להים" שבכל הדורות יאמרו לא רק א-להי אברהם
וא-להי יצחק אלא גם וא-להי יעקב (ספרי, דברים ל"א) וזה דבר פלא כיצד עבר יעקב מהבקשה הצנועה של הלחם והבגד לבקשה של התפארות שישווה אותו הקב"ה לאברהם ויצחק? כיצד זה מתיישב עם הענווה של יעקב אבינו.

כאן ניתן ללמוד הנהגה בדרך החיים של האדם.

יעקב אבינו במה שנוגע לגשמיות הוא מסתפק בלחם לאכול ובגד ללבוש אבל ברוחניות הוא מבקש את המירב האפשרי, ברוחניות אין הסתפקות במועט ולכן הוא מבקש שיקרא שם ה' עליו מתחילה ועד סוף, כמו האבות הקדושים אברהם ויצחק.

דבר זה ניתן ללמוד מהגמ' בברכות (נ.) דוד המלך אומר להקב"ה "ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם" (ש"ב, ז' כ"ט) ממקצת הברכה דוד אינו מבקש את כל הברכה. שואלת הגמ' והלא נאמר "הרחב פיך ואמלאהו", ההוא בדברי תורה כתיב.

היינו מה שקשור לגשמיות מספיקה מקצת הברכה. אך מה שקשור לתורה, לרוחניות אסור לבקש בצמצום "הרחב פיך ואמלאהו".

וזהו המסר הנובע מתוך הסולם שמצד אחד "מוצב ארצה" ומאידך "ראשו מגיע השמימה".

בכל סולם ובכל אדם ישנם שני חלקים חלק העליון חלק א-לוה ממעל שזה הראש של הסולם. וכן חלק תחתון חלק ארצי של ענייני העולם הזה להציב ארצה ולהסתפק במועט. אך לדאוג ש"ראשו" – היינו החלק הרוחני יהיה "מגיע השמימה".

זהו תפקידו של כל אדם בעולם להציב את הסולם כהלכה לדעת שיש מדרגות ויש יכולת לאדם לטפס בסולם מעלה מעלה ולהעלות את כל הבריאה יחד אתו ומאידך להזהר ח"ו מנפילה במדריגות הסולם.

וכן אדם צריך לשאוף להגיע מה שיותר למעלה ברוחניות "וראשו מגיע השמימה" ויש את הכוחות לכל אדם לעשות זאת, אם יתמיד ויעלה במדרגות הסולם. ומאידך בעניינים גשמיים על האדם להסתפק במה שיש לו לעבודת הבורא יתברך.

ואם נעלה מעלה מעלה במעלות הסולם שבתוכינו נזכה לגלות את "ה' ניצב עליו" והיה ה' לנו לא-להים. אמן.