במאמר זה אקיים את אחד מקנייני התורה הנלמד מאסתר המלכה, כמאמר המשנה באבות (ו, ו):

...והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב) "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי...".

בהיותי ביב"ע כפר הרא"ה שמעתי מר' שלמה רוזנברג פירוש מעניין של המלבי"ם על המגילה^[1] ונעם לי מאד, וכולי תקווה שגם לקוראים ינעם.

בפרק ג מסופר שהמן יושב עם אחשוורוש ויחדיו הם מסכימים על השמדת עם ישראל ח"ו

 (ח) וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם:

(ט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ:

(י) וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים:

(יא) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ:

כמה שאלות לי על פסוקים אלו:

א. אם אני מבין נכון אחשוורוש לא מוטרד מהצעתו של המן ואפילו אין הוא טורח לברר את שמו של העם הנידון להשמדה – חוסר אחריות או שמא הוא סומך על המן בעיניים עצומות?

ב. מי הם "עושי המלאכה" שמוכנים לתת כסף לגנזי המלך על עבודתם^[2]?! והלא לצורך השמדת עם ישנו צורך בהוצאת כספים מגנזי המלך!

ג. כיצד אחשוורוש ממנה את המן כשליח להשמדת עם ולא מנהל בעצמו את הפרויקט הרי מדובר במשימה מורכבת הדורשת דיוק ותכליתיות?

ד. אמר רבי אבא^[3]:

משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה? לשני בני אדם, לאחד היה לו תל בתוך שדהו, ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו, בעל חריץ אמר: מי יתן לי תל זה בדמים! בעל התל אמר: מי יתן לי חריץ זה בדמים! לימים נזדווגו זה אצל זה, אמר לו בעל חריץ לבעל התל: מכור לי תילך! - אמר לו: טול אותה בחנם, והלואי!

לפי משל זה של ר' אבא עולה תמיהה רבתי על התנהגותו של אחשוורוש במשתה היין השני שעשתה אסתר: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן" (ז, ה). תגובה זו אפשר להסביר כהצגה והיתממות אבל וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן, וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה: - בהחלט תגובה מוגזמת על תוכנית שמוצאת חן בעיניו כבעל התל במשל.^[4]

עניין נוסף הטעון ביאור הוא בקשת אסתר מאחשוורוש:

(ג) וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי: (ד) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ:

מה עניין עבדים ושפחות למגילת אסתר? ומה מועילה טענה זו לשכנוע המלך לבטל את הגזירה?

אבל האמת שהמגילה 'לשיטתה', שכן אם נדייק בשיחת המן ואחשוורוש:

(ח) וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם:

(ט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ:

ולעומת זאת בפתשגן כתב הדת:

וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז: (ג, יג)

האם לחינם השמיט המן הרשע את המילים להשמיד ולהרוג כשהציע את תוכניתו המרושעת לאחשוורוש?

מסתבר שלא... הביטוי "לאבדם" אינו מורה דווקא על הריגה, אלא יכול להתפרש במובנים אחרים. לדוגמא: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (תהלים קיט, קעו).

כשרוצים לאבד עַם, ניתן להרגם אך אפשרות זו אינה נוחה כלל כיוון שהיא יוצרת התנגדות גדולה גם אצל עמים אחרים, הרבה לכלוך, קשיים נפשיים אצל שליחי ההרג וכדי שלא יישאר לעם זה שריד ופליט דרושה עבודה מסודרת ותכליתית ביותר.

אך ישנה אפשרות נוחה אנושית ורווחית הרבה יותר – למכור אותם לעבדות! כך הקונים משתפים פעולה בשמחה וברצון ואף משלמים על זה! אין לכלוך ומראות זוועה ואין סיבה שיהיו חסידי אומות העולם שיצילו יהודים כיוון שאין ממה להציל אותם!

הדת והלאום של העבדים לא תוכל להתקיים תחת אדוניהם ובא לשושן ולכל מדינות המלכות גואל מן אותו עם שבאמת לא משנה כ"כ שמו ומוצאו.

אם כן, המן הרשע בא לאחשוורוש ברמאות והציג את התוכנית המרושעת כפעולה חסרת חשיבות של מכירת עבדים ובכך קיבל את טבעת המלך עם אישור לעשות בעם כטוב בעיניו בהתאם להצעה שהונחה על שולחן המלך.

אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד – האגרות מדברות בעד עצמן וגם בשושן ניתן כתב הדת, "וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (ג, טו).

לפי ביאור זה ישנה משמעות מיוחדת לפסוק "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (ד, א).

וכאשר שולחת אסתר את התך אליו הוא מסביר בדיוק מה קרה:

(ז) וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ^[5] וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ביהודיים בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם:

ולעומת זאת:

(ח) וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ:

מרדכי מסביר לאסתר את שורש הבעיה שהיא גם שורש פתרונה!
אחשוורוש לא יודע על השמדת היהודים וכאשר יידע – אולי יפעל לדכא את מי שחתר תחתיו!

ובאמת את מאמר מרדכי אסתר עושה:

(א) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה:

(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ:

(ג) וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר ...

(ד) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ: ס

 (ו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה:

(ז) וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן ...

ונתקיים בהמן הרשע "בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן" (משלי יא, ב), "וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ" (אסתר ט, כה).

"כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה'" (שופטים ה, לא).