בסוף הפרשה נזכר עניין הקטורת, המסמלת את האחדות שבישראל. "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי החלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת" (כריתות ו ע"ב). האחדות בישראל היא ממרכיבי ימי הפורים, ויש לה משמעות גם לימינו אלה.

בדברים שנשא כנראה בסעודת פורים, שוחח הרב קוק זצ"ל על הכרזתו של המן, וההשלכות לימינו. המן אומר לאחשורוש: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". כנגדו מעמידה אסתר את יסוד האחדות: "לך כנוס את כל היהודים". אמירה זו "היא מוכרחת להחיות אותנו עוד הפעם".

אלא שהשאלה הגדולה היא: "הייתכן עכשיו לומר 'לך כנוס את כל היהודים', כיצד תכניס בכפיפה אחת את כולם ואת כל מפלגותיהם... הרי סוף כל סוף הפיזור והפירוד אוכל אותנו בכל פה... הרי רואים אנחנו בעינינו את הצרה הפנימית האיומה, איך שקמים יהודים נגד יהודים, איך שאחים נהפכים זה נגד זה לזאבים ונחשים, ואיך תאמר 'לך כנוס את כל היהודים'?!"

אך באמת בדבריו של המן גנוז הפתרון. "ישנו עם אחד מפוזר". באמת עם אחד הוא, למרות פיזורו. "ואל תתמה על שני הפכים שבנושא אחד. ישנם פלאים בעולם, והעם הזה שכל עמידתו מרופדת היא בפלאי פלאות, הוא מראה בהווייתו גם את הפלא הזה, שבמהותו העצמית הוא עם אחד, למרות שהוא מפוזר בחיצוניותו".

להסברת הדבר משתמש הרב במשל. הרפואה הטובה ביותר היא כאשר הגוף משתמש בכוחותיו העצמיים, וחושף מעיינות של עוצמה כדי לרפא את עצמו, "מתוך נפשו הבלתי ידועה". כך בכלל ישראל. באמת עם אחד הוא במהותו "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". אמנם אנו דנים אותו עפ"י מראהו החיצוני, אך באמת יש להתבונן על האומה מצד כוחותיה הפנימיים, שאינם נראים תמיד בגלוי, ועלינו לדעת ולהאמין שיש בנו צד טמיר ונעלם. "והיא מלאה עוצמה, ויש בה כוח להעמידנו על רגלינו, לחדש את חיינו כימי עולם, ולעמוד ג"כ כנגד כל העמלקים החפצים כ"כ לזנב את נחשלינו".

במקום אחר כתב הרב "אהבת ישראל היא תולדה מהאמונה באורה האלוקי של כנס"י, שהוא לה סגולה עצמית שלא תזוז ממנה בכל חליפות הזמנים" (אורות, עמ' קמח). "והיהדות הטמירה הבלתי נודעת גם לנו לעצמינו, זאת הנשמה הגדולה של האומה... היא תיוודע לנו בימים הגדולים הללו, ומהמקום הבלתי ידוע שבנפש האומה, תבוא הברכה של "לך כנוס את כל היהודים". וע"י מצוות היום של השתייה 'עד דלא ידע', דווקא כשהשכל נסתר, "תבוא הכרה עליונה למצוא את היהודי הבלתי-ידוע שבתוכנו, ואח אל אח יתוודע, ויד ליד תינתן".

(פורסם באשכולות 413 # תצוה זכור תשע"ז)