לא הייתי טורח לפלפל בה, לו הייתה הבטחה זו יוצאת מתחת ידו ומסוננת מבין חרכי שניו של סגן הרמטכ"ל או שר הביטחון. היה אפשר לתרץ בפשטות שטעה בחשבון, שלא התכוון, ואם צריך אף לומר שנעשה לו נס ונשתרבבה לשונו לאלפי רבבה. אלא שכך הבטיח בתורתו אלקי מערכות ישראל: "ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו". 'וכי כך הוא החשבון?' מקשה המדרש, הלא לפי היחס שברישא (1:20), היה צריך ליכתב בסיפא 2000 ירדופו! (אך אעירה, שאילו היה החשבון מכוון, הייתה מתעוררת בעיה קשה יותר, והיא: מה טעם הכפילות, וכי אין אנו יודעים חשבון?!)

ראיתי תירוץ מבריק ב'פרשגן', ובטרם 'ויקרא' ומפרשיו ינוחו בשלווה, עד השנה הבאה עלינו לטובה, אמרתי אביאנו לפני בני הישיבה.

הרב פוזן ז"ל כמובן מאיר עינינו באונקלוס, אשר תרגם את השורש ר.ד.פ המופיע פעמים בפס', כל פעם באופן שונה: וירדפון מנכון חמשא מאה, ומאה מנכון לריבותא יעירקון. כאן בעצם טמון התירוץ, אלא שיש ללטשו ע"מ להבהירו, וזאת ע"פ פס' דומה בפרשת האזינו: איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה". שם חז"ל לא העירו שהחשבון אינו מכוון, מהסיבה הפשוטה שהפעלים שונים. אחד רודף אחר אלף בגבורתו, אבל שנים אפילו לא צריכים לרדוף, אלא מעצם היותם שנים האויבים נסים מפניהם, ולא רק בסכום הערכים שכל אחד מהם היה יכול להניס ברדיפתו (2000), אלא פי חמש מכך! אכן מתורגם שם הפס': אכדין ירדוף חד אלפא, ותרין יערקון לריבותא.

עפ"ז מתורץ מה ראה אונקלוס לשנות כאן את תרגום המילים רבבה ירדופו ל'ריבותא יעירקון' = רבבה יניסו; שכן הוקשה לו החשבון שאינו מכוון, ותירץ שבסיפא לא מדובר על רדיפה אלא על הנסה, כעין הפס' בהאזינו, ושם ראינו שהנסה היא פי 5 מרדיפה, וא"כ החשבון מדויק!

אלא, שדווקא פירושו הפשוט של רש"י ע"פ המדרש משך את לבי להרחיבו וללמוד ממנו. וז"ל: "אינו דומה מועטין העושים את התורה למרובין העושים את התורה". ר"ל, מאה איש זה לא 5*20, הכפלת כמות המועטים לא יוצרת את האפקט של המרובים. 

ביחס לזמן, רגילים תמיד לומר שדקה ועוד דקה אינן שוות שתי דקות, אע"פ שמצד הערך המספרי נגיע ע"י פעולת החיבור לאותה תוצאה, אך הצירוף לעולם לא ישיג את אפקט הרצף. עפ"ז מתרצים מדוע לא נכנס ר"ע לביתו אחר 12 שנים, לקראת יציאה ל-12 שנים נוספות, עפ"ז יש שאינם רוצים לקטוע את רצף שנות לימודם, עפ"ז ראוי לכל בחור לתת את הדעת אימתי הוא יוצא לביתו...

במושגים של זמן מובן שדקות מרובות ורצופות לא שוות אפילו לאותו ערך של דקות כשהן מקוטעות, ולכן מה שאפשר ללמוד ולהשיג בחמש דקות, א"א בדקה פה ועוד דקה שם וכו' (וזה כמובן נכון ואמיתי, ולא רק בעולמה ועמלה של תורה).

אך יש להבין, מה שייך לומר כן לגבי בני אדם, וכי יש מושג של רצף? הרבה מדברים על מושג של 'כלל' לעומת 'אוסף של פרטים', במיוחד בחוג שלנו, ובכל זאת רצוני להוציא הדברים מכלל סיסמאות ולהביאם לכלל הגדרה.

שלמה המלך אומר בקהלת (ד, ט): "טובים השנים מן האחד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם. כי אם יפולו האחד יקים את חברו, ואילו האחד שיפול, ואין שני להקימו. גם אם ישכבו שנים וחם להם, ולאחד איך יחם". ומבאר הר"ן בדרשותיו (הדרוש הראשון), כי בתחילה דיבר שלמה העזרה בפועל שכל אחד משתדל בתועלת חברו- אשר יש להם שכר טוב בעמלם. אחר כך עבר לבאר איך שעצם היותם יחד, גם מבלי שישתדלו זה עבור זה, יש להם תועלת וזה שאמר "גם אם ישכבו שנים וחם להם".

קיבוץ הפרטים מביא תועלת בכך שכל פרט תורם מכישרונותיו לכלל, ואפילו עצם קיבוצם יחד מעצים את התכונות המשותפות להם. זהו היתרון הפשוט של הכלל על פני הפרטים, אך זה עדיין לא מסביר מה יש בכלל יותר מאשר בכל הפרטים יחד; מה גם שלפרטים יש גם חסרונות, אשר לגביהם הכלל לכאורה עוד מעצים את החסרונות של כל פרט ופרט.

לכן מוסיף הר"ן (ציטוט בשינוי מעט להקל את הוצאת הפיסקא ממקומה ברצף כתיבתו): "לא יתחייב שכל החסרונות שהם בפשוטים (פרטים) ימצאו במורכבים (כלל). אבל יתחייב שהחסרונות המתנגדות בפשוטים (לכל אחד יש חסרון אחר), ימזגו ויוכללו לשלמות ומעלה במורכב המקובץ מהם. וזה מעלת המקובץ בפרטים, כי שלמות הפרטים נמצאת בכלל".

העולה מדבריו, שהכלל בכוחו לא רק לקבץ את היתרונות שבפרטים, אלא למזג את החסרונות כך שמה שנחשב חסרון אצל כל פרט ופרט, יחשב לשלמות ומעלה אצל הכלל. הדוגמא הכי פשוטה ומוכרת לכך היא הקטורת, כאשר לחלבנה בפני עצמה ריח רע, אך בהתחברה עם הפרטים ובהיותם כלל אחד: "אפשר שיהיה לה כח לעורר ולהוציא איכויות הסמים האחרים ולעורר בשמיותם", לשון הר"ן.

אינטרס גדול יש לו לפרט להתחבר לכלל ע"פ דברינו לעיל. עם זאת אחריות גדולה היא שנראה כל אחד מעלת חברינו, ואיך שגם חסרונם בא לידי ביטוי בתועלת לכלל. לא פשוטה המשימה. התורה דיברה על קרבות ומלחמות, למרות זאת לא נמנע המדרש מלהפנות את הרעיון אל יושבי ביתו (ביהמ"ד), ולהוציא את הדברים בלשון של מועטים ומרובים העושים את התורה. לא בכדי. נראה שעלינו מוטלת המשימה יותר מאשר כל אחד אחר...

(פורסם באשכולות 378 # בחוקותי תשע"ו)