ידוע המשל שאמר רב יצחק לרב נחמן כשרצה לברכו, כמובא במסכת תענית (ה ע"ב):

כי הוו מיפטרי מהדדי (רב נחמן ורב יצחק), אמר ליה: ליברכן מר. אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה?

לאדם שהיה הולך במדבר, והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין! - שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה! - שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך! אלא יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.

מתואר במשל אילן מושלם, שהגיע לפסגת ההצלחה כמו שכל אילן היה מייחל –  צילו נאה, פירותיו מתוקים, ואמת מים קבועה עוברת תחתיו, ומשום כך לא נותר לאותו אדם לברכו אלא שכל הנטיעות שנוטעים ממנו יהיו כמותו.

וצריך להבין את הברכה הזו, האם לא מצא אותו אדם ברכה אחרת שזקוק לה האילן מלבד הברכה על נטיעותיו העתידיות של האילן, הלא היה לו לברך את האילן עצמו – שימשיך לתת צל ולא ינשרו עליו מחמת שמש ורוח חזקה, שאמת המים לא תתייבש, שתמיד יהיו פירותיו מתוקים, וכמו שבני אדם מברכים זה את זה 'תהיה בריא' – כלומר תמשיך להיות בריא כמו שאתה, ולא אומר לו 'שילדיך יהיו בריאים'?!

ואין לומר, שהברכה החשובה ביותר היא ברכת ההמשכיות של האילן והצאצאים שלו, שאם זו אכן הברכה החשובה ביותר מדוע לא ברך אותו מיד בהתחלה "שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך" וברך אותו בזה רק אחרי שלא מצא משהו אחר לברכו?

אלא ע"כ רואים שמתחילה רצה לברך דווקא את האילן עצמו ולא את צאצאיו, שכן אמר לו בתחילה - 'אם אומר לך שיהיו פירותיך מתוקים... שיהא צילך נאה... שתהא אמת המים עוברת תחתיך', וא"כ היה לו לברך את האילן עצמו 'שהמעלות הטובות שבך לא יפסקו'!

ואם נחדד יותר את השאלה: מובן למה לא ברך אותו שהצל ימשיך להיות נאה ושהפירות ימשיכו להיות מתוקים, שכיוון שכבר הגיע למעלה הזו הוא ודאי ימשיך להיות כזה, שהרי אם הצליח לשלח את ענפיו שיתנו צל גדול והצליח להניב פירות מתוקים, ודאי ימשיך לעשות זאת, ומשום כך באמת אין צורך לברך אותו בזה. אך מדוע לא ברך אותו 'שאמת המים לא תתייבש', הרי זה לא תלוי באילן עצמו, ומי מבטיח שתמיד יהיה לו מה לשתות כל ימיו?

ונראה להסביר שיש רמז עמוק בברכה הזו. האדם נמשל לאילן, "כי האדם עץ השדה", גם האדם בתחילת גדילתו צריך שיהיו לו תנאים מסוימים כדי שיצליח בגדילה, וכמו עץ צעיר שצריך יחס אישי – הרבה מים, דשן, שמש וצל, לפעמים חממה, צריך לעדור סביבותיו ואף לייצבו עם מקל צמוד, כך האדם כשנולד צריך טיפול והשקעה מרובים, צריך להאכיל אותו, ללמד אותו, לחנך אותו, להדריך אותו בדרך הישרה ולכוון אותו כשצריך.

האילן צומח מהגרעין ההתחלתי שבו. אותו חומר גלם התחלתי יכול למצות את היכולות שלו ולהתפתח בצורה משמעותית, אך לשם כך הוא צריך סיוע מבחוץ, ולא יועיל לו החומר גלם הראשוני שבו, טוב ככל שיהיה. האילן זקוק לאמת מים, אמת המים היא המזינה אותו ומסייעת לו לפתח את הכוחות הטמונים שבו, ואת התכונות שהושרשו בו מתחילתו.

אדם נולד עם פוטנציאל גדול, ויש לו יכולת למצות את הכוחות הטמונים בו, אך לשם כך הוא זקוק לאמת המים, אותו סיוע חיצוני שידריך ויכוון אותו, שעל אף הפוטנציאל הגדול שבו, אם לא נעזור לו למצות אותו הוא לא יצליח לעשות זאת לבד.

אחרי שהאילן גדל והתפתח ועזרנו לו לגלות את הכוחות שבו, אני כבר לא דואג שיהיה לו צל נאה ופירות מתוקים ולכן לא צריך לברך אותו בזה, גם לא צריך לברך אותו שאמת המים לא תתייבש, כי אני לא חושש מזה, שמכיוון שהצלחתי לגדל אותו כל כך אני בטוח שהוא יסתדר גם בלי אמת המים – בלי שישקו אותו ויאכילו אותו עם כפית לפה, הוא כבר ימצא את המים בעצמו ע"י שיעמיק את שרשיו!

הברכה האמתית היא 'שיהיו פירותיך כמותך', שאחרי שתגדל ותגיע לשלמות של פירות מתוקים וצל נאה, תעשה גם אתה פירות כמותך, שאת ההשקעה שהשקיעו בך לא תשמור לעצמך אלא תתן מעצמך גם לאחרים, ולכן לאחר שהאילן התפתח בצורה הראויה לא מברכים את האילן עצמו שימשיך להיות מוצלח, אלא מברכים את ההמשך שלו! 

ואתם חיילים יקרים, הגעתם לשלב בו אתם נותנים מעצמכם את ההשקעה שהשקיעו בכם, וכעת כל אחד מכם תורם לעם ישראל כפי יכולתו במקום בו הוא נמצא. אך צריך לזכור שכדי להמשיך ולתת לאחרים צריכים עדיין להיות מחוברים לאותה אמת מים ממנה אנו יונקים, ו'אין מים אלא תורה'. התורה אינה רק אמת מים אלא מעיין המתגבר, כדברי ר' מאיר בפרק ו' באבות: "כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, נקרא רע, אהוב,
אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות... ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק..."

נברך אתכם. שבכל מקום שאתם נמצאים תצליחו לינק ממימיה של התורה, תהיו כמעיין המתגבר ויתקדש שם שמים על ידכם.

(פורסם בזמורות 140 - שבט תשע"ו)