וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה': שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:

לא מעט דיו נשפך בשאלה המפורסמת, שרש"י על הפרשה גם עוסק בה: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני".

אנסה בסיעתא דשמיא להציע פירוש נוסף לדברים הללו.

הרמב"ם, באיגרתו המפורסמת לבני תימן שהיו מצויים תחת לחצים כבדים, כותב להם:

וכמו כן זכרו מעמד הר סיני שצונו הקדוש ברוך הוא לזכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וצונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו, הוא מה שנאמר (דברים ד, ט-י): "רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב". וראוי לכם, אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדורו שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת, וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה כמו שגדלו הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים ד, לב): "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך". ודעו אחינו בברית הזאת ובסברה הזאת, שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות שהעיד עליו מבחר כל העדים שלא היה מקודם כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו, והוא שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקדוש ברוך הוא ושתראה כבודו עין בעין, ודבר זה היה שתתחזק האמונה חזוק שלא ישנהו משנה, ויגיע לנו על ידי האמת כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו בעתות כאלו וכו'.

אם כן, רואים אנו שמעמד הר סיני הוא 'עמוד שהאמונה סובבת עליו' כהגדרת הרמב"ם.

בהמשך הפרשה כתוב לגבי מצוות השמיטה: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ: וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים:"

כלומר: גם ענין השמיטה הוא חיזוק לאמונה. אנו צריכים לשבות בשביעית ולא לזרוע ולקצור והקב"ה ייתן ברכה בשנה השישית למשך שלוש שנים!

מעתה מובן 'מה ענין שמיטה להר סיני'!

מעמד הר סיני זהו עיקר האמונה שלנו, כמאמר הרמב"ם לעיל, והשמיטה באה לחזק לנו את האמונה פעם בשבע שנים שנסמוך על הקב"ה ונראה ברכה – ו'הא בהא תליא'.

עניין דומה מצינו בעניין מצוות השבת.

וכך כותב רש"ר הירש על הפרשה: "ההשגחה המיוחדת של ה' על הארץ כבר תתבטא בברכת השדות. כשנתקנה שבת בראשית, היה לחם משנה יורד בכל יום ששי; אותה מנה כפולה של מן בישרה את קדושת היום השביעי; כן היה בה משום ערובה להשגחת ה'; כי ה' דואג לכל אדם מישראל, שלא יאבד מחמת שביתת מלאכתו בשבת. וכעין זה היה גם בשנת השמיטה: הברכה הכפולה של קציר השנה השישית בישרה מראש את קדושת השביעית; כן היה בה משום ערובה להשגחת ה'; כי ה' דואג לכל אדם מישראל, שלא יאבד מחמת שביתת השדות בשמיטה" (כה, כ).

הפרשה באה ללמדנו, שעל האדם לסמוך על הקב"ה ולא לחשוש לקיים את התורה וללכת תמיד בדרכה של תורה גם במקום הפסד! וכמאמר דוד המלך 'נעים זמירות ישראל' בפרק נה בתהילים: "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק".

(פורסם באשכולות 336 - פרשת בהר תשע"ה)