שני ערכי יסוד בפרשה: מתן תורה ובחירת ישראל. "והייתם לי סגולה מכל העמים". השאלה היא, האם בחירת ישראל היא תוצאה של הסכמתם- בניגוד לשאר אומה"ע- לומר "נעשה ונשמע" ולקבל התורה, או להיפך, בחירת ישראל היא היסוד לקבלת התורה. ממטבע הברכה שטבעו חז"ל אנו למדים שבחירת ישראל קדמה, ואין הבחירה תלויה ביזמתנו ואיננה תלויה במעשינו. שהרי כך אנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים", וכתוצאה מזה, "נתן לנו את תורתו". וכן הוא בתפילת שחרית, "ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים", ולכן "נתן לנו תורת אמת".

ומפורשים הדברים בתנא דבי אליהו: "ואמר לי רבי יש בעולם שני דברים שאני אוהבם אהבה גמורה, ואלו הן, תורה וישראל. אבל אין אני יודע איזה מהם קודם. אמרתי לו, בני, דרכם של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. אבל אני אומר ישראל קדושים קדמו, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו".

השקפה זו היא המונחת ביסוד קביעתם של חז"ל, "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא". שהרי אם סגולת ישראל תלויה במעשיהם, הרי שבחטאו מפקיע אדם עצמו מקדושת ישראל. אך כיון שהתחלת הבחירה אינה תלויה במעשיהם, היא איננה מתבטלת אף בשעת החטא, כשם שקיום מצוות ע"י גוי לא יקנו לו מעמד של ישראל, שאין המעשים אלא מעשה קוץ בעלמא, כיון שהוא משולל סגולת ישראל מטבעו.

וכן ביחס לכלל, "וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה, אמרו להיות לו לעם סגולה, דהגם שתבא אומה אחרת ותיטיב מעשיה ותשתדל להדבק בשכינה, לא ישיגו מדרגת ישראל", ומאידך, "שהגם שיהיה איזה זמן שיכעיסו ישראל את הבורא, אעפי"כ לא ימיר אותם באומה אחרת". (אור החיים)

ודבר זה מוכח מן המקרא. וכך דרשו חז"ל עה"פ, "מי זה ערב לבו לגשת אלי נאום ה', אמר רבה בר רב הונא, מעלה זו יש בין ישראל לעו"ג. דאילו בישראל כתיב והייתי לכם לאלוקים והמה יהיו לי לעם, ואילו בעו"ג כתוב מי זה ערב וכו' להיות לי לעם ואני אהיה להם לאלקים". וכ' ע"ז המהר"ל: כי השי"ת בחר בישראל בעצם, ולא בשביל מעשיהם הטובים, אבל באומה"ע כתיב קודם להיות לי לעם, שכאשר יהיו מעשיהם טובים וצדיקים, אז השי"ת מקרב אותם. (נצח ישראל)

וזהו שנאמר "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל". וביאר הנצ"יב, שישראל הם אנשי המעלה, ואצלם לא נראה החטא אפי' בהסתכלות שטחית. משא"כ ביעקב, המון העם שם נראים פגמים מבחוץ, ומ"מ בהבטה פנימית, אפי' ביעקב לא נראה און.

ואנו ההולכים בדרכיו של מקום, נתבעים לנקוט ביחס דומה, לא לחפש חסרונות אצל הזולת, אלא מתוך התבוננות פנימית לחפש זכויות ומעלות. וכך כתב החזו"א על רשעי דורינו: "נראה דאין דין מורידים אלא בזמן שהשגחתו גלויה, כמו בזמן שהיו ניסים מצויים ומשתמשים בבת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל... אבל בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מדלת העם... וכיון שכל עצמינו לתקן, ואין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, עלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במדה שידינו מגעת (חזו"א יו"ד סי' י"ב).