בתחילת חומש שמות אנו פוגשים לראשונה במשה רבינו גואלם של ישראל ורבם הגדול, ומלווים אותו מרגע לידתו ועד מינויו על ידי הקב"ה להיות נושא בשורת הגאולה לעם המשועבד והמעונה. המעשה הראשון של משה מתואר בתורה כתוצאה ישירה של התבגרותו ועמידתו על דעתו.

"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול" (שמות ב', יא'- יב').

כתוצאה מראיה בסבלותם של ישראל התגבר משה ועשה מעשה שיש בו אומץ רב ונטילת סיכון עצמי. ראיית מצבו השפל של עמו לא השפיע על משה לפנות לכיוון של חשש פחד או השלמה אילמת עם המציאות הכואבת, אלא היא עצמה מובילה להתגברות של גבורה פנימית הפורצת החוצה במעשה הריגת המצרי.

גם תוך כדי בריחה מפרעה כאשר משה מגיע לבאר המים כאשר נגלה לעיניו מחזה של אי צדק מתגבר משה מול קבוצה גדולה של רועים כפי שמוסרת לנו התורה:

"ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ... ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם" (שמות ב', טז'- יז').

בנות יתרו בספרן את המעשה לאביהן אומרות: "איש מצרי היצילנו מיד הרועים" (שם פס' יט') וחז"ל בהבחנתם הדקה קשרו בין הביטוי "איש מצרי" המופיע כאן לגבי משה לבין הריגת ה-"איש מצרי" ע"י משה וכן הוא לשונם: (שמות רבה א' אות לב')- "אמר להן משה אותו מצרי שהרגתי הציל אתכם ולכך אמרו לאביהן איש מצרי". משה רואה את השתלשלות מאורעות חייו לא כקטעים קטעים המנותקים זה מזה, אלא כרצף אחד המתגלגל ומוביל למטרה אחת, ומתוך כך אנו מבינים שההתגברות מול הרועים היא המשכה של הריגת המצרי ושניהם גם יחד הם הם ההכנה לבחירתו של משה כמנהיג, שאמור לעמוד בגבורה מול פרעה ולהוביל את העם בגאולתו דרך המדבר עד לכיבושה של הארץ שהובטחה לאבותיהם במאמר הקב"ה:

"וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה ... אל מקום הכנעני והחתי" וגו'.

גבורה זו שהיא בסיס ראשון להצלחת הגאולה נזרעת במשה עוד בהגעתו בשליחות ההשגחה העליונה לבית פרעה כדברי האבן עזרא פב', ג':

"ומחשבות ה' עמקו ומי יוכל לעמוד בסודו ולו לבדו נתכנו עלילות, אולי סיבב ה' זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים".

גם הנבואה הכרוכה במצבו הרוחני והגשמי של עם ישראל אינה שורה על חלשים- "אמר ר' יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו" (נדרים לח').

גם סדר המעלות המפורטת בגמ' לפי הרש"ר הירש הוא בעל משמעות: "לא יקום נביא בישראל אלא אם היה עוד בטרם יועד לתפקידו גיבור, חכם ועשיר. לא החולשה לא הפתיות ולא התלות באחרים יהיו שליחיו של מקום להשמיע את דברו ולבצע את אימרתו ... לא בכדי הועמדה בראש התכונות "הגבורה" ... התביעה הראשונה המוצגת בפני נושאי הנבואה הישראלית היא גבורה בריאות וכח כי רק בגוף בריא שכחו לא תש יושגו יתר התנאים, צלילות הדעת המסוגלת לשאוב חכמה ממעין התורה וגם העושר – עצמאות ואי תלות" (רש"ר הירש שמות ב',יא').

בדורנו, דור תחלתה של גאולה, החל אור הגבורה להאיר בלב האומה עוד במחשכיה הנוראים והאחרונים של הגלות והמשיך והתגבר בלב בניה- בוניה בארצם. עתה בעומדנו באחת הנקודות המכריעות ביותר בתהליך התפתחותה של גאולתינו נדרשים אנו להתגבר ולשאוב עוז וגבורה ממעיין חיינו, מביטחוננו בה' אלוקינו ולחזק את ליבותינו הפרטיים ומתוך כך את ליבה הכללי של האומה לצעוד בעוצמה ובטחון בדרך גאולתה המכוונת ע"י הקב"ה גואל ישראל ומושיעו.