מפרשתנו ניתן ללמוד מיהו מנהיג ציבור אידיאלי: "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" (שמות לא, ב-ג).

ודרשו חז"ל (ברכות נה.):

אין ממנין פרנס על ציבור אא"כ נמלכים בציבור שנא' "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל". אמר לו הקב"ה למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבש"ע, אם לפניך הגון לפני לא כל שכן?! אמר לו: אעפ"כ, לך אמור להם לישראל. הלך ואמר להם לישראל: הגון הוא עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקב"ה ולפניך הגון, לפנינו לא כל שכן?!

מאמר זה בגמרא טעון ביאור: מדוע צריך מנהיג הציבור להיות הגון גם בפני משה וגם בפני העם, אם כבר ראוי הוא מצד הקב"ה?

מסביר הרב קוק בעין אי"ה כי לפרנס על הציבור צריכות להיות שלוש מעלות.

• האחת: מעלות ומידות פנימיות, שאֵם לכולן היא טהרת הלב וקדושת המעשים. מעלה זו גלויה אך ורק לה' לבדו, שהוא חוקר כליות ולב.


• השניה: חכמה וכשרון כדי שיוכל לנהל בתבונה את מעשיו. דבר זה יכול לגלות גם אדם, אך רק יחידי סגולה יכולים לעמוד על חכמתו ומעלתו של הפרנס.


• השלישית: יחסי ציבור ויצירת קשר עם הציבור, שיהיה מקובל על הציבור בהופעתו החיצונית ובחן דיברותיו. דבר זה מסור להחלטת הציבור.

זהו פירושה של הגמרא. "אם בפניך הוא הגון בפני לא כ"ש?!" היינו, הקב"ה בוחן וחוקר לבות וכליות יודע שבצלאל הוא בעל מעלות פנימיות, בעל מידות ויראת שמים, טהור לב ומכלכל את מעשיו באמונה, וזהו הבסיס למינוי הפרנס על הציבור. אך בנוסף לכך צריך את דעתו של משה רבינו שיש לו את הכח להבחין בחכמתו ובכשרונו של בצלאל שהוא אכן מתאים להנהיג את הציבור בתבונת כפים, ואין לכל אחד הכרה בזה כי אם ליחידי סגולה כמשה רבינו. וזהו הפירוש "לפניך הוא הגון". אך עדיין מעלות אלו אינם מספיקות. צריך את הסכמת העם, שהמנהיג ימצא חן בעיני הציבור הן מבחינת ההופעה החיצונית, הן בדיבורו והן ביחסי הציבור שלו ולכן אומר לו הקב"ה אע"פ שבפניך הוא הגון לך אמור להם לישראל – שגם מבחינת הציבור הם מקבלים אותו כמנהיג עליהם.

ומסיים הרב קוק שם:

וזאת תהיה התעודה לדורות לדעת את האופן המעולה בבחירת פרנס שתלכנה מעלת הצדק, החכמה והחן הטוב כסדרן זה אחר זה. והסדר הזה הוא דבר מחייב ואסור לשנות מהסדר הנ"ל. שבתחילה יהיה ירא שמים ובעל מידות, ורק אח"כ חכמה וכשרון, ולבסוף הופעה חיצונית ודיבור נאות בפני הציבור.

אמנם כיום, כאשר באים לבחור מנהיג על הציבור, אין לנו עדות של הקב"ה על טוהר מידותיו וקדושת הנפש, אך תעמוד לנו במקומה עדות השם הטוב והפרסום בצדק וכשרון המעשים, שהוא הדבר הבסיסי ביותר למנות פרנס על הציבור.

כיום בבחירת מנהיג ציבור, לצערנו, שמים אנו דגש על המעלה השלישית, שהוא ההופעה של המנהיג ודיבורו החוצב להבות, ויתכן וגם המעלה השניה נמצאת בו, והיא חכמתו וכשרונו להנהיג. אך אין זה מספיק, והעיקר חסר מן הספר, והיא המעלה הראשונה והחשובה ביותר – טוהר המידות וקדושת המעשים שעליה בנויות המעלות האחרות. לכן לא פלא שאנו מגלים תופעות של שחיתויות אצל מנהיגי ציבור, נבחרי העם, משום שחסרה המעלה הבסיסית של המנהיג, התלויה בטהרת הלב וקדושת המעשים. מי יתן ונזכה לראות במנהיגות דוגמת בצלאל אשר עליו נאמר: "רְאוּ קָרָא ה' בְשֵׁם ... וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה".

(פורסם בענבי הכרם # פרשת כי תשא)