אלול. מילה אחת שמקפלת בתוכה כל כך הרבה משמעויות. התחלה חדשה. תשובה. חשבון נפש. סליחות.

ימים נוראים אלו הם ימים מרוממים שבנקל עלולים להפוך לימים נוראיים, ובמקום ימים של אורות אלו ימים של חושך ודיכאון. נדמה שהדבר נובע בגלל חוסר הבנה מהי תשובה וכיצד חוזרים בתשובה. בדיוק לשם כך כתב הרב קוק את ספרו הגדול אורות התשובה.

מן המפורסמות הוא שבימים אלו עלינו לעשות חשבון נפש. בדרך כלל חשבון הנפש נעשה כך: חושבים על כל העבירות שעשינו בשנה שעברה, מתוודים עליהם, ומקבלים על עצמנו לא לעשות אותם יותר בשנה הבאה. חשבון כזה גורם למפח נפש, כי בסוף החשבון, האדם יוצא עם מבט שלילי על מעשיו במהלך השנה. בעוד שבשנה החולפת היו גם דברים חיוביים רבים שהוא עשה, אך לא באו בחשבון. יתירה מזו, חשבון כזה איננו חשבון נפש, אלא חשבון מעשים. ושלישית, מבחינה פרקטית, חשבון כזה יעיל לטווח הקצר. בטווח הארוך הוא כמעט ולא יעיל. שנה לאחר מכן האדם מתבונן על העבירות של מהלך השנה, ורואה שאלו אותם העבירות של שנה שעברה, ושל שנה לפניה...

הרב קוק כותב שודאי שתיקון המעשים הוא נצרך, אבל הוא השלב הנמוך של התשובה.^[1] כדי להגיע לתשובה שלימה, האדם צריך לצעוד בשביל נוסף: יש חסרון בתכונתה של התשובה הנמוכה (היינו, תשובה שמתעסקת עם הצדדים השליליים בלבד), שהיא מחלשת את רצונו של האדם, ופוגמת בזה את אישיותו. (אע"פ שתשובה כזו חסירה, היא עתידה להיות מועילה כאשר) וחסרון זה מתמלא הוא, כאשר באה מחשבת התשובה לגמר בשולה, שהרי היא מתאחדת אז עם התשובה העליונה.^[2]

מהי אותה תשובה שעליה התבטא הרב קוק שהיא תשובה עליונה? על כך הוא מרחיב במספר מקומות, נביא אחד מהם:

והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה.^[3]

במרוצת חייו, שוכח האדם את האני העצמי שלו, ותשובה היא לשוב אל האני העצמי שלו.^[4]

אך, לא ברור מה הכוונה "אני"? אני זה המעשים שלי, רגש, מחשבה, תאווה, רצון? מה זה?

לפי המסילת ישרים אני זה המחשבה שלי. לפי הרמח"ל, כאשר היצר רוצה לגרום לאדם לחטוא, הוא עושה שני דברים, הוא אומר לו שזה לא חטא, והוא מונע מהאדם לעצור ולהתבונן בדרכיו. ולכן הדבר הראשון שאדם צריך לעשות הוא לעצור ופשוט לחשוב על מעשיו. כמעט בכל עמוד במסילת ישרים מדריך אותנו הרמח"ל "להתבונן".

אך הרב קוק חושב שהרמח"ל גילה לנו רק חצי מהדרך אל האני. אכן המחשבה והידיעה גורמות לאני. אך האני הוא לא המחשבה, אלא הרצון.

כך מובא באורות הקודש חלק ג' עמ' עה: הרצון יסוד החיים הוא, הוא מוכרח להיות פועם בחיים. המוסר, התורה, כל אור קדוש ועליון צריך הוא לפעול עליו להישירו, אבל לא לטשטש את כוחו. היינו, הרצון הוא האני. ולכן המוסר והתורה אמורים לכוון את הרצון, את האני, למקום הנכון, ולא להחליש את כוחו.

גם באורות התשובה פרק טז כותב שהחזרה בתשובה העליונה היא חיזוק הרצון: התשובה העליונה, שכל עיקר כונתה היא לא בהחלשת הרצון ובשבירת האופי האישי של האדם כי אם דוקא באמוץ רצונו והגברת הערך של אישיותו, ומתוך כך הזדונות מתהפכות לזכיות.

וגם בפרק ו: על כן אין דבר בטוח בעולם כמו התשובה, וסוף הכל לשוב לתקון, וקל וחומר שישראל מובטחים ועומדים לעשות תשובה, להתקרב אל הרצון המקורי שלהם, להגשים בחיים את טבע נשמתם, למרות כל קירות הברזל העוצרים החוצצים בעד התגלותו של טבע איתן זה.

לאחר שהבנו שתשובה היא חזרה לאני העצמי, שהוא הרצון. נשאלת השאלה: כיצד חוזרים לרצון האמיתי שלנו? הרי לכל אדם יש רצונות, והוא בטוח שכל רצונותיו הם טובים. על כך מרחיב הרב קוק באריכות הן באורות הקודש והן באורות התשובה, ואין ביכולת מאמר קצר לפרוס את כל היריעה, אך את תחילת התהליך נוכל לפרט. באורות הקודש חלק ג' עמ' פז מובא: הידיעה הברורה מחוללת את הרצון, כשהיא עומדת על הבסיס הטוב. חמדת הטוב כל שהיא מתבררת יותר כך היא מתחזקת, כל מה שמתברר יותר שהטוב הוא טוב באמת כך הרצון מתגבר.

ככל שאדם ידע מהי הדרך הנכונה, כך יגביר את רצונו וישכלל אותו. כמובן, שהדרך לידיעה הנכונה היא לימוד התורה על כל חלקיה בצורה הטובה ביותר^[5]. יוצא שכדי לחזור לתשובה העליונה על האדם ללמוד תורה ולדעת מהו רצון ה', ואז יכוין שגם הרצון שלו יתגבר ויהיה כמו רצון ה'.

במלים ספורות סיכם זאת רבן גמליאל: "עשה רצונו כרצונך".^[6]

יוצא אם כן שחשבון נפש מתחיל ברובד חיצוני של בדיקת מעשים, והוא ממשיך ברובד עמוק יותר של חשבון הרצון.^[7] היכן נמצא הרצון שלי.

וכאן אנו מגיעים לשאלת השאלות: כאשר מדובר במעשה, יחסית פשוט לדעת מהו המעשה הטוב. אך כאשר מדובר ברצון, האדם עומד בצומת דרכים והוא מתחבט מהו רצון טוב ומהו רצון לא טוב. איזה רצון עליו לאמץ ולשכלל ואיזה רצון עליו לשבור. הרב קוק לא נותן לנו נוסחת קסם, אלא סומך על כל אדם שידע להתנהל היטב ע"י שכל ישר.^[8]

לדעתי, כדי שנוכל לדעת מהו הרצון הטוב, עלינו ללמוד תורה ולדעת מהו רצון ה', אך גם עלינו לעשות דבר נוסף. עלינו להעמיק ולראות ממה בנוי הרצון. הרצון מושפע מתכונות שונות בנפש האדם.^[9] בחלק מהתכונות יש סיגים שמונעים מהאדם להביע את רצונו האמיתי. על האדם לברר עם עצמו אלו תכונות גורמות לחטאים שבהם הוא נופל מדי לשנה, ולנסות לנקות מתכונות אלו את הסיגים השליליים.^[10]

לאחר שיברר אלו תכונות גרמו לו לחטא, יוכל לנתב את אותם תכונות לדברים חיוביים ולא לדברים שליליים.

כדי לתת דוגמא מוחשית לעקרונות אלו נבחר בחטא שלצערנו כולנו נופלים בו: לשון הרע. עפ"י השיטה הישנה של חשבון נפש, אדם אומר לעצמו: עד היום אמרתי לשון הרע, מהיום לא אגיד יותר לשון הרע. במקרה הטוב, הוא מצליח להתאפק עד יום כיפור.. כי האדם מטפל רק בחלק החיצוני של החטא ולא בחלק הפנימי. בשיטה החדשה על האדם תחילה לחזק את הידיעה שלשון הרע הוא דבר לא טוב וגם להתחזק בפן הטכני של מה הם הלכות לשון הרע.. לשם כך עליו ללמוד את חפץ חיים ושמירת הלשון. עם הזמן, מתגבר אצלו הרצון שלא לחטוא בזה יותר. אח"כ עליו לחשוב "מה גורם לי להגיד לשון הרע". באופן כללי יש 4 גורמים שמהם נובע חטא זה: גאוה – כיף לי להרגיש מושלם והשני מלא חסרונות. כעס – אני כועס על השני ומרשה לעצמי להפיג את כעסי ע"י פגיעה בו. תשומת לב – אם אני נמצא בחברה ואין לי סיפור טוב לספר, אני פחות נחשב, ולכן כדאי לי למצוא מה לספר. חטטנות/ סקרנות יתר – שיהיה ברשותי כמה שיותר מידע על השני.

כאשר אדם בודק בעצמו ורואה איזו מידה גרמה לו להגיד לשון הרע, ע"י שהוא יטפל במידה הזו, הוא כבר לא יצטרך להתאפק להגיד לשון הרע, אלא פשוט לא יהיה לו צורך כזה.

נמשיך בדוגמא: אם הסיבה ללשון הרע נובעת מסקרנות יתר, האדם יעבוד על עצמו לנתב את הסקרנות לדברים חיוביים כמו התעניינות באדם שזקוק לעזרה או התעניינות בלימוד תורה או התעניינות אינטלקטואלית בידע כללי. וכך לא יהיה לו צורך בלשון הרע.

וכן על זו הדרך, בשאר חטאים.

כמובן, שיישום שיטה זו איננה רק על חטאים אלא, ואולי בעיקר, במעשיו הטובים. ויערוך חשבון אלו דברים טובים גיליתי ברצון שלי במהלך השנה. מה מפריע לי להיות יותר טוב וכו'.

אמנם הדרך הזו קשה יותר ותובענית יותר, אך זו היא דרך ארוכה שהיא קצרה, כי לאחריה הוא גם יגיע לתוצאה הרצויה.

(פורסם בׂׂׂאשכולות 472 # כי תבוא תשע"ח)